שם סי"ד
נטילת נשמה שחייבין עליה לא עד שיטול כל נשמת החי, אלא אפילו נטל מקצת נשמה חייב, כגון המוציא דם מאחד מאברי החי חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום כי הדם הוא הנפש.
א. פסק שהחובל חייב משום נטילת נשמה, וכמ"ש המג"א סקט"ו שכן הסכימו רוב המפרשים, ושלא כדעת הרמב"ם פ"ח מהל' שבת ה"ז שחובל חייב משום מפרק תולדה דדש.
ולקמן סי' שכ"ח סנ"ד כתב רבנו וז"ל: אסור למצוץ בפיו דם מהמכה משום חובל, ובמילה לא התירו אלא מפני הסכנה. ולכן אסור למצוץ דם שבין השיניים, ואע"פ שהוא מפרק כלאחר יד מ"מ אסור מד"ס. ואסור להניח על המכה דבר שמושך דם וליחה משום מפרק, אע"פ שמושך מעצמו, מ"מ כיון שמניחו שם כדי למשוך הרי זה כחובל ומפרק בידיו, עכ"ל.
והקשה בתהלה לדוד שם סוס"ק ע"ח, דהא דעת רבנו כאן דחובל חייב משום נטילת נשמה ולא משום מפרק, ולמה כתב שם דחייב משום מפרק1 (ובאמת כן משמע גם במג"א שם סקנ"ג שציין לסי' ש"כ ס"א הדן בענין האיסור למצוץ בפה מטעם מפרק). ובתהל"ד ריש ס"ק הנ"ל הקשה עוד דלמה ליה להש"ל (המובא ב"י, שהוא מקור הדין דשכ"ח שם) ללמוד האיסור להוציא דם ממכה קיימת מהמשנה בעירובין ק"ג ע"ב דכהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש (דאינו אלא שבות והותר במקדש) ואם להוציא דם אסור, ופרש"י דהו"ל חובל, ומזה למד בש"ל דלהוציא דם (ע"י שמהדק את הגמי) ממכה קיימת חייב משום חובל, ולכאורה הרי גמרא מפורשת היא בשבת קל"ג ע"ב דמציצה דמילה מלאכה דאורייתא ולא הותרה אלא משום סכנה, הרי מפורש יוצא דלהוציא דם ממכה קיימת חייב משום חובל דדם חיבורי מיחבר (כמבואר שם בגמ').
והנה לכאורה עדיפא הו"ל להקשות דהסתירה בדברי רבנו היא בסימן שכ"ח עצמו מיניה וביה, דבסל"ב בדין מפיס מורסא כתב דלהוציא ליחה מותר, והטעם לזה כתב בסל"ג דדוקא בהוצאת דם איכא משום חובל כיון שהדם מחובר ומובלע בבשר, משא"כ בליחה שהיא כמופקדת ונתונה בתוך כלי אינו אלא כפותח כלי להוציא מה שבתוכו, ומיד בסעיף שלאח"ז כתב שאסור להחליף הבגד או הנייר במכה שאין בה נקב לפי שמושך ליחה מהמכה ואסור משום מפרק, ואם יש איסור מפרק בהוצאת ליחה ממכה למה אין איסור של חובל משום מפרק במפיס מורסא להוציא ליחה. וקושיא כעין זו הקשה באמת במנ"ח (מוסך השבת מלאכת הדש סוד"ה וכתב), דלשיטת רש"י דחולב חייב משום מפרק אמאי פטור במפיס מורסא אם מתכוין להוציא ליחה הא הו"ל מפרק.
והנה זה ברור דבהוצאת ליחה לא שייך נ"נ אלא מפרק וכמ"ש בתהל"ד שם, וא"כ מגוף הדין שמביא המג"א שם סקל"ג בשם ס' הזכרונות (שהוא מקור דין רבנו בסל"ג) שאסור להחליף הבגד שמושך ליחה מוכח שיש דין מפרק בהוצאה ליחה, וא"כ גם לולא דברי רבנו קשה הקושיא הנ"ל דלמה לא יהיה במפיס מורסא משום מפרק.
והשתא דאתינן להכי יש להקשות קושיא כללית, דלדעת רוב הפוסקים דחולב חייב משום מפרק (כדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ועוד כמה ראשונים), וכן פסק רבנו לעיל סי' ש"ה סכ"ח, קשה דלהסוברים (וכ"פ רבנו כנ"ל) דחובל חייב משום נ"נ למה לא יהיה כל חובל חייב גם משום מפרק, וכן הקשה גם במנ"ח שם לדעת רש"י ובאגלי טל מלאכת דש סקס"ו (וראה שם מה שיישב ואכ"מ).
וביותר קשה דלכאורה גמ' מפורשת היא דלמ"ד יש דישה גם שלא בגידולי קרקע חייב בחובל (גם) משום מפרק (וכיון דאנן מחייבינן בחולב משום מפרק עכצ"ל דיש דישה בבע"ח, אם משום דבע"ח נק' גידולי קרקע כמ"ש במ"מ להרמב"ם שם ובחי' הרשב"א והרמב"ן לשבת צ"ה ע"א, או כמ"ש בתשובת הר"א בן הרמב"ם בס' ברכת אברהם סי"ח דאע"פ שדישה עצמה שהיא אב אינה אלא בגידולי קרקע אבל מפרק שהוא תולדה יש גם שלא בגידולי קרקע, או כהפוסקים שיש דישה שלא בגידולי קרקע), והוא בשבת ע"ה ע"א: ת"ר הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת, ר"י אומר חייב שתים שהיה ר"י אומר פציעה בכלל דישה, אמרו לו אין פציעה בכלל דישה. אמר רבא מ"ט דרבנן, קסברי אין דישה אלא לגידולי קרקע, עכ"ל הגמ', ופרש"י דפציעה בכלל דישה משום שמפרק דמו הימנו כמפרק תבואה מקשין שלה, הרי מוכח להדיא שהמוציא דם חייב משום מפרק למ"ד יש דישה שלא בגידולי קרקע, וא"כ לדידן דחולב חייב משום מפרק ועכצ"ל דיש דישה בבע"ח כנ"ל, א"כ יהא כל חובל חייב משום מפרק.
ועד"ז הקשה במנ"ח שם על הא דכתובות ה' ע"ב איבעיא להו מהו לבעול בתולה בתחלה בשבת, דם מיפקד פקיד (ואין יציאתו ע"י חבורה ומותר) או חיבורי מיחבר (שיוצא ע"י חבורה ואסור), והרי גם את"ל דדם מיפקד פקיד למה לא יתחייב משום מפרק, והרי בחולב דחייב משום מפרק כתב רש"י (שבת צ"ה ע"א ד"ה מפרק) שהחלב פקיד ועקיר (היינו עקור כולו מן הבשר) ומ"מ חייב משום מפרק, וא"כ בדם בתולים היה צ"ל חייב במכ"ש לפמ"ש בגמ' שם ז' רע"א דדם בתולים פקיד ולא עקיר. ועד"ז לפמ"ש לעיל מדברי רבנו דבהוצאת ליחה חייב משום מפרק (ושעכצ"ל כן לפמ"ש המג"א שם), והרי ליחה פקיד ועקיר ומ"מ חייב משום מפרק, ולמה לא יתחייב בהוצאת דם בתולים ג"כ משום מפרק.
ועוד הקשה מהא דאמרינן בשבת קל"ג ע"ב (ונזכר לעיל) האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן ליה, ומקשינן פשיטא מדקא מחללי עליה שבתא סכנה הוא, ומתרצינן מהו דתימא האי דם מיפקד פקיד קמ"ל חיבורי מיחבר. ולמאי דאמרינן דגם אי מיפקד פקיד מ"מ הוי מפרק, א"כ הדרא קושיא לדוכתא דמאי קמ"ל, ואי משום דס"ד דמיפקד פקיד ואין כאן חבורה, מ"מ ליחייב משום מפרק.
ב. והנראה בביאור הענין, דהנה ברוב מלאכות שבת המעשה שהאדם עושה הוא גם בפועל פעולת המלאכה (אם כי יש לחלק בין הפועל להנפעל כידוע). היוצאת מכלל זה באופן בולט היא מלאכת מבשל (האופה), שהאדם אינו עושה כלל את פעולת הבישול, והוא רק מקרב את האוכל לאש והאש הוא המבשל, אלא דמ"מ חייב משום דבהכי חייביה רחמנא וזוהי צורת המלאכה. ונראה דה"ה במלאכת שוחט למ"ד דחייב משום נטילת נשמה, דהא בודאי א"א להוציא את נשמתו במעשה כי הנשמה אינה נתפסת במעשה גשמי, אלא האדם עושה פעולה שעי"ז גורם להנשמה שתצא ותנטל.
ולפ"ז ה"ה בנטילת דם שחייב משום נ"נ כי הדם הוא הנפש, שאינו צריך להוציא את הדם עצמו (כמו שא"צ להוציא את הנשמה עצמה), אלא שעושה פעולה שגורמת להדם שיצא, ובהכי חייביה רחמנא במלאכת נ"נ. ולכן גם בחובל ועושה חבורה, אף שלא הוציא את הדם עצמו ע"י מעשיו ורק גרם להדם שיצא ע"י שעשה חבורה, ה"ה חייב משום נ"נ, משא"כ במלאכת דש ומפרק שענינו שמפרק אוכל או משקה ממקום שנתכסה בו (כמ"ש רבנו לעיל סי' ש"ה סכ"ח"), אינו חייב אא"כ מפרק האוכל עצמו והאוכל יוצא ע"י כחו ופעולתו באופן ישר. ולכן החולב חייב משום מפרק, כיון שמוציא את החלב עצמו ע"י פעולת החליבה.
משא"כ בחובל לרוב הפוסקים דאינו חייב משום מפרק, היינו טעמא משום דאינו מוציא הדם בכחו ופעולתו ע"י עשיית החבורה ורק גורם שיצא ואין זה מפרק, אבל היכא דמוציא את הדם עצמו כגון במוצץ שמוציא את הדם ע"י פעולתו באופן ישר שפיר חייב משום מפרק, וכן הכהן שמהדק את הגמי על אצבעו ודוחק את הדם לצאת חייב ג"כ משום מפרק. ולאידך גיסא מי שעשה חבורה וחייב משום נ"נ הרי חייב משום נ"נ על כל הדם שיצא ע"י החבורה, מכיון שחיובו הוא על הדם שיוצא בדרך ממילא אח"כ, ולכן כשיש חבורה הרי כל הדם שעלול לצאת נתקיים בו כבר נ"נ, והדוחק את הדם הזה לצאת לא יתחייב משום נ"נ מאחר שהדם הזה כבר כאילו ניטל, ויתחייב רק משום מפרק.
נמצאת אומר שיש תרי גווני חובל: (א) החובל ע"י שעושה חבורה, ואז חייב משום נ"נ על כל הדם שיצא בדרך ממילא אח"כ, אבל אינו חייב משום מפרק מאחר שלא הוציא את הדם עצמו ורק גרם שיצא. (ב) החובל ע"י שמוציא דם שבחבורה קיימת, דחייב משום מפרק, אבל אינו חייב משום נ"נ מכיון שדם זה ניטל כבר ע"י החבורה עצמה.
ג. והשתא נראה שאין כל סתירה בדברי רבנו והכל מיושב כמין חומר, דהכא מיירי בעושה חבורה ומוציא דם (ועכ"פ לא בחבורה קיימת) ולהכי חייב משום נ"נ, ובסי' שכ"ח מיירי במוצץ או מושך דם וליחה מהמכה, ולהכי חייב משום מפרק ולא משום נ"נ. ולפ"ז מובן גם הא דמושך ליחה מהמכה בסל"ד שם אסור משום מפרק מאחר שמושך הליחה עצמה, משא"כ במפיס מורסא אינו חייב משום מפרק, כי לא הוציא את הליחה עצמה בפעולתו ורק גרם לה לצאת ע"י הפתח שעשה.
ולפי זה נווכח שהקושיות הנ"ל יתורצו לאחד אחד: (א) הא דהקשה בתהל"ד למה לא הוכיח בש"ל דין הוצאת דם ממכה קיימת מהא דמציצה הוי מלאכה דדם חיבורי מיחבר, היינו משום דהתם משמע לכאורה דמיירי מטעם נ"נ, ולכן מחלק בין מיפקד פקיד לחיבורי מיחבר, ואנן קיימי' מטעם מפרק, ולכן לא ניחא ליה ללמוד דין זה משם, כיון דמשם משמע שחייב מטעם אחר (ולהלן יתבאר שבאמת גם שם הכוונה לאיסור מפרק). (ב) קושיית המנ"ח דלשיטת רש"י דחולב משום מפרק אמאי אינו חייב במפיס מורסא משום מפרק, להנ"ל א"ש כי במפיס מורסא אינו מוציא הליחה עצמה ע"י פעולתו. (ג) קושיית המנ"ח דכל חובל שחייב משום נ"נ יהא חייב גם משום מפרק, גם זה מובן כנ"ל דמפרק הוא רק במוציא הדם עצמו. (ד) הא דפוצע חלזון חייב משום מפרק למ"ד יש דישה שלא בגידולי קרקע, ומ"מ חובל אינו חייב משום מפרק, היינו כי פוצע חלזון היינו כדפרש"י שדוחקו בידו להוציא דמו ומוציא הדם עצמו, משא"כ בעושה חבורה (ובזה יובן גם מה שדחקו לרש"י ללמוד שהפוצעו היינו שדוחקו בידו ולא שקורעו או פוסקו כמו באב מלאכה דהפוצע). (ה) הא דדם בתולים אינו חייב משום מפרק משום דג"כ אינו מוציא הדם עצמו ורק פותח פתח כמו במפיס מורסא.
ד. אך מה שעומד עדיין לנגדנו בכ"ז הוא הא דשבת לענין מציצה, שמתרץ שם מהו דתימא האי דם מיפקד פקיד קמ"ל חיבורי מיחבר, ולפמשנת"ל הרי איסור מציצת הדם הוא מטעם מפרק, ומפרק חייב אפי' במיפקד פקיד כמו בחולב שהחלב פקיד ועקיר כנ"ל, וא"כ מה בכך דהאי דם מיפקד פקיד דמ"מ ליחייב משום מפרק, וגם מאי משני קמ"ל חיבורי מיחבר, וכי מה ענין חיבורי מיחבר למפרק.
ובאמת כעין זה הקשה במנ"ח שם לפי סברתו דכל חובל יתחייב משום מפרק, דמה בכך דדם מיפקד פקיד מ"מ יתחייב משום מפרק כמו בחולב. ותירץ די"ל דמתני' דשבת שם אתיא כרבנן דס"ל אין דישה אלא בגידולי קרקע, ולכן אינו חייב לדידהו בחובל משום מפרק. וע"ז חזר והקשה לדעת הרמב"ם דחובל חייב רק משום מפרק, ומ"מ פסק כרבנן ראין דישה אלא בגידולי קרקע משום דסובר דבהמה חיה ועוף הם גידולי קרקע, א"כ איך יפרנס הסוגיא דשבת הנ"ל מהו דתימא דדם מיפקד פקיד, הא אכתי חייב משום מפרק. ותירץ דלהרמב"ם י"ל דאתיא כר"ש דס"ל דמלאכה שאצל"ג פטור, ולכן אי מיפקד פקיד לא היה חייב משום מפרק דא"צ לדם.
ותמה אני עליו דהא עדיין לא העלה ארוכה לקושייתו, דהרי להרמב"ם אין איסור בחובל פרט למפרק ואין בו איסור נ"נ, וא"כ מאי מתרץ בגמ' קמ"ל חבורי מיחבר, והרי אם א"צ לדם אין בו מפרק ומה בכך דחבורי מיחבר. וגם אי אתיא כר"ש מה ענין מיפקד פקיד וחבורי מיחבר לאיסור מפרק, מאחר דגם בחולב דפקיד ועקיר כנ"ל חייב משום מפרק, וכמו שהוכיח המנ"ח שם בעצמו דעכצ"ל לדעת הרמב"ם דמפרק חייב אף בפקיד ועקיר.
והנראה בישוב הענין עפמ"ש המג"א שם (סי' שכ"ח סקל"ג) בשם הראב"ן דמותר להחליף בגד אחר במכה, ואח"כ הביא בשם ס' הזכרונות דאסור להחליף הבגד או הנייר שמושך ליחה, ואח"כ כתב לחלק בין אם יש נקב במכה או לא. ובמחצה"ש מתלבט בפי' דברי המג"א, ודחה פירושו של הת"ש בדברי המג"א ופי' בענין אחר אף שהרגיש בדוחק שבדבר. ובתהל"ד הבין שדעת רבנו כפי' המחצה"ש, והרואה יראה שפירוש רבנו בדברי המג"א הוא שונה לגמרי (והוא פשוט כ"כ עד שיש להתפלא על הת"ש והמחצה"ש שלא הרגישו בזה). ואכ"מ להכנס לפרטי הדברים, אבל בכללות כוונת המג"א (לפירוש רבנו) היא להקשות ממ"ש בס' הזכרונות דאסור להחליף הבגד שעל המכה על מ"ש לפנ"ז בשם הראב"ן דמותר להחליף בגד אחר, וע"ז כתב המג"א דכשאין בה נקב אסור להחליף הבגד משום שמושך ליחה בנטילת הבגד ואסור משום מפרק, אבל ביש במכה כבר נקב מותר ואין בו משום מפרק. ונ"מ להלכה בין פי' המחצה"ש והת"ש לפי' רבנו, דלפי' המחצה"ש ביש בה נקב אסור להחליף למסקנת המג"א, ולדעת רבנו מותר.
והחילוק לדעת רבנו בין יש במכה נקב לאין בה נקב, י"ל בפשטות דביש בה נקב מאחר שהליחה פקיד ועקיר וגם עומדת לצאת מעצמה ה"ז כאילו היא מפורקת כבר מהמקום שנתכסה בו ואין כאן מפרק, משא"כ באין בה נקב, דאף שהליחה פקיד ועקיר, מ"מ מאחר שהיא עדיין מכוסה ואינה עומדת לצאת מעצמה ה"ז דומה לחולב שהחלב פקיד ועקיר אבל מאחר שאינו יוצא מעצמו אלא ע"י פעולת החליבה שייך בו מפרק (ואף שיש נקב בדד ה"ז כאילו אין בו, כיון שאינו יוצא מעצמו כמו בליחה, כדמוכח ממפיס מורסא להוציא ליחה שהליחה יוצאת ע"י פתיחת הפתח, ובנטילת הבגד בודאי לא יוציא ליחה שבעומק שלא תצא ע"י הפתח עצמו).
היוצא מדברינו, דגם במוציא ליחה דחייב משום מפרק, מ"מ אם המכה פתוחה אינו חייב משום מפרק (אא"כ דוחק ומושך הליחה שבפנים המכה, דהא בדין מניח ע"ג המכה דבר שמושך אסר רבנו שם סנ"ד משום מפרק ומשמע אפי' ביש בה נקב, ועכצ"ל משום דמושך). ולפ"ז י"ל גם במוציא דם שבמכה פתוחה, דאי הוי אמרי' דדם מיפקד פקיד כמו ליחה לא היה גם במוציא דם משום מפרק במכה פתוחה, ורק משום דדם חיבורי מיחבר יש בו משום מפרק. ובעצם זהו יסוד הדין שכתב רבנו שם סל"ג דאסור לחתוך שחין שמוציא דם משום דחיבורי מיחבר, משא"כ במפיס שחין מותר משום דפקיד ועקיר.
ועפ"ז יש ליישב מה שהקשינו לעיל מהא דאם דם המציצה היה מיפקד פקיד לא היה בו איסור מפרק, והיינו משום דמיירי במכה פתוחה, ומאחר שהדם עומד לצאת הנה אי הוי פקיד ועקיר כמו בליחה לא היה בו משום מפרק כנ"ל. והיינו דוקא לשיטת רבנו דבמכה שיש בה נקב אין בו משום מפרק במוציא הליחה מתוכה, וע"ז אמר בגמ' מהו דתימא האי דם מיפקד פקיד קמ"ל חיבורי מיחבר, ולכן גם אם הדם עומד לצאת יש בו משום מפרק אע"ג דבליחה כה"ג היה מותר.
וע"ז הדרך מתורצת גם קושיית המנ"ח לדעת הרמב"ם, דחובל משום מפרק ומ"מ יש הבדל בין אי הוי מיפקד פקיד או חיבורי מיחבר (אלא דלדעת הרמב"ם עדיין קשה קושייתו מכתובות ז' רע"א דמחלק בגמ' שם בין פקיד ועקיר לפקיד ולא עקיר ושם לא מיירי במכה פתוחה, ואכ"מ).
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור