סי' שכ"ה ס"ד
ואפילו הוא חפץ של נכרי אלא שהוא ממושכן לישראל, דינו כחפץ של ישראל, אפילו פדאו הנכרי (כ"מ בסי' רנ"ב גבי מכירה) מבעוד יום.
נראה שלמד כן מסתימת לשון המחבר בסי' רנ"ב שם (ס"א) "ומותר למכור לנכרי וכו' ובלבד שיצא מפתח ביתו מבעוד יום", דמשמע להדיא דהיינו אפילו אם כבר נתן כבר דמיו וקנאו לגמרי מבעוד יום (ולא שקונהו ע"י הוצאה זו), דלא גרע ממשכון שפדאו, ומ"מ אם לא יצא מבעוד יום אסור (ובמ"מ וציונים נדחק לפרש הכוונה, ובאמת א"צ לזה כנ"ל).
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור