סי' רס"ז ס"ג
כשם שאמרו לענין תפלה כך אמרו לענין קידוש היום, שיכול לקדש ולאכול מפלג המנחה ולמעלה אפילו אם לא התפלל ערבית עדיין, ובאכילה זו שמבעוד יום יוצא ידי חובת סעודה אחת מג' סעודות שחייב לאכול בשבת (כיון שכבר קיבל עליו תוספת שבת נעשה אצלו כשבת עצמה לכל דבר). ויש מחמירים שימשיך סעודתו בלילה עצמו שיאכל כזית לפחות אחר צאת הכוכבים, כדי שיקיים ג' סעודות בשבת עצמה, דכיון שג' סעודות אלו למדום חכמים ממה שנאמר ג' פעמים היום אצל אכילת המן בשבת, לפיכך צריך לאכלן בעיצומה של יום ולא בתוספתו, וטוב לחוש לדבריהם.
לקמן (סי' רצ"א ס"א) הביא רבנו ב' דעות בשיעור סעודת שבת אי בעינן כביצה או דסגי בכזית, וכתב שלכתחילה יש להחמיר כהדעה שצ"ל כביצה. ומ"מ כאן לא הצריך אלא לאכול כזית אחר צאה"כ אפילו לדעת המחמירים1.
וי"ל בטעם הדבר, כי מקור חומרא זו הוא מספר חסידים (סי' רס"ט), ושם כתב שצריך לאכול שיעור ברכת המזון, דהיינו כזית (וכן העתיק המג"א כאן סק"א), ועכצ"ל דהיינו משום דס"ל דגם בסעודות בעלמא אינו צריך יותר מכזית (כדעה הב' בסי' רצ"א). ולכן בכה"ג שהתחיל סעודתו מבעוד יום, שאינו אלא חומרא להמשיך הסעודה בלילה עצמו כדי לחוש לדעת הס"ח (כמ"ש "וטוב לחוש לדבריהם"), אין להחמיר לאכול בלילה עצמו יותר ממה שהוא עצמו סובר בכל סעודת שבת, וסגי בכזית.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור