– ונ"ל ברור דלשיטתו הטבת המנורה בה"ע, ג"כ מחולק לב"פ ה"נ וב"נ, דצ"ל שוה בבקר ובה"ע, וכשטחיות ל' היד (תו"מ פ"ג ה"י טז' יז', שם ספ"ו) ופיה"מ (תמיד פ"ו), ומפסיק ג"כ בקטרת. ובסי' יעב"ץ מביא סייעתא דיש הפסק גם בה"ע מדעת הרשב"א. וצע"ג ראי' זו, כיון דהוכחת הרשב"א בזה הוא מפי' ברפ"ו דתמיד דקאי אבה"ע, ובמנורת הבוקר אפשר דס"ל דלא הי' הפסק (יעוין תויו"ט תמיד ספ"ג ורפ"ו),
כח. והנה, לאחרי שנתבארה שיטת הרמב"ם בהטבת הנרות בבוקר, יש להוסיף ולבאר שיטתו בהטבת הנרות בין הערביים.
ונראה לי ברור, דלשיטתו של הרמב"ם שמטיבין ומדליקין המנורה גם בבוקר, ובמילא צריכים להטיב המנורה גם בין הערביים1 – הנה הטבת המנורה בין הערביים, ג"כ מחולקת לב' פעמים: הטבת ה' נרות והטבת ב' נרות,
משום דהטבת הנרות צ"ל שוה בבקר ובין הערביים, וכשטחיות לשון היד (הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"י טז' יז'): "דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערביים מצות עשה", וממשיך, ש"לא הי' מטיב כל הנרות בפעם אחת אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק ועושין עבודה אחרת ואח"כ נכנס ומטיב השנים . . וכיצד סדר ההטבה, זה שזכה בדישון המנורה נכנס וכלי בידו וכוז שמו . . מדשן בו את הפתילות שכבו ואת השמן הנשאר בנר, והטיב חמשה נרות ומניח הכוז שם לפני המנורה . . ויוצא, ואח"כ נכנס ומטיב שתי הנרות וכו'". ומסיים (שם ספ"ו): "וכסדר שעושין בכל יום בבוקר כך עושין בין הערביים חוץ כו'", ולשון פירוש המשניות (תמיד פ"ו מ"ג): "ודע שבין הערביים אי אפשר גם כן בלי . . דישון מנורה כמו שזכרנו בבוקר",
ובשניהם – בבוקר ובין הערביים – מפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות ג"כ בקטורת (כדעת חכמים2).
– ולהעיר, שבסידור יעב"ץ3 מביא סייעתא דיש הפסק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות גם בין הערביים (כמו בבוקר), מדעת הרשב"א. וצע"ג ראי' זו, כיון דהוכחת היעב"ץ מדעת הרשב"א בזה הוא מפירושו ברפ"ו דתמיד דמשנה זו קאי אבין הערביים, ואילו במנורת הבוקר (שבה קאי בספ"ג) אפשר דס"ל דלא הי' הפסק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות (יעויין תויו"ט תמיד ספ"ג ורפ"וקלב),
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור