לאורך הבית זולתי הארון וכו' ומן הצורה הזאת יתבאר לך מקום השלחן ומקום המנורה וכו', דנראה להדיא דקאי גם בשלחן ומנורה, ובכ"ז לא אמר אלא זולתי הארון (וגם בצורה שם, השולחן ומנורה מצוירין ארכן לאורך הבית). ואין לומר דרבי וראב"ש פליגי בשלחנות שעשה שלמה, וכמו דקאמר מונחין ל' רבים, ומתני' קאי בשלחן של משה, ובהא גם ראב"ש מודה דמו"מ מונח. דא"כ אדקאמר בגמרא דרבי גמר שלחן ממנורה, הול"ל דגמר שלחן משלחן של משה. וגם מ"ט דראב"ש דיליף שלחנות מארון ולא שלחן משלחן. ואף דפלוגתא היא בבריתא בשלחן וה"ה למנורה וכדאיתא מנחות (צח:), הא קיי"ל (יבמות מב:) סתמא דמתני' ומחלוקת בבריתא הלכה כסתם.
הכלים לאורך הבית זולתי הארון וכו', ומן הצורה הזאתקסח יתבאר לך מקום השלחן ומקום המנורה וכו'" – דנראה להדיא דקאי גם בשלחן ומנורה, ובכל זאת לא אמר אלא זולתי הארון, כי המנורה היתה (ככל הכלים) לאורך הבית (וגם בצורה שם, השולחן ומנורה מצויירין ארכן לאורך הבית), ממזרח למערב.
ואין לומר שסתם משנה דמנחות ששולחן מזרח ומערב אפשר לאוקמה גם אליבא דראב"ש (וסרה הקושיא על הרמב"ם שפסק כראב"ש מסתמא דמנחות), משום דרבי וראב"ש פליגי רק בשלחנות שעשה שלמה, וכמו דקאמר בברייתא "מונחין" לשון רבים, ומתני' קאי בשלחן של משה, ובהא גם ראב"ש מודה דמזרח ומערב מונח, אף שבמנורה ס"ל שצפון ודרום מונחת – דא"כ, אדקאמר בגמרא דרבי גמר שלחן ממנורה, הוה לי' למימר דגמר שלחן (של שלמה) משלחן של משה, שלכו"ע הי' ממזרח למערב. וגם, מאי טעמא דראב"ש דיליף שלחנות מארון (כדאיתא בגמרא שם: "וראב"ש מ"ט, גמר מארון, מה ארון צפון ודרום אף הני צפון ודרום"), ולא יליף שלחן (של שלמה) משלחןקסט (של משה) שהי' ממזרח למערב. ועכצ"ל, שרבי וראב"ש פליגי גם בשולחן של משה, וסתמא דמנחות היא דלא כראב"ש, והדרא קושיא לדוכתא – למה פסק הרמב"ם כראב"ש, בניגוד לסתם משנה (הן בתמיד, והן) במנחות.
ואף דבהא דשנינו בסתם מתני' דתמיד ודמנחות פלוגתא היא בברייתא בשולחן, והוא הדין למנורה, וכדאיתא במנחות (צח, ב) שמ"ד ששולחן מזרח ומערב גמר ממנורה דס"ל שמזרח ומערב מונחת, ומ"ד ששולחן צפון ודרום, "אמר לך מנורה גופה צפון ודרום הוה מנחה" – הא קיי"ל (יבמות מב, ב) סתמא דמתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם, וא"כ, אף שפלוגתא היא בברייתא דמנחות, הוה לי' להרמב"ם לפסוק כסתם משנה דתמיד ומנחות.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור