השיטה בד"ה בכ"ה בכסלו בתו"א.
ע
דהא במנחות מפרש דגם בשעת הנס רק נר א' הי' דולק עד הערב, וכמוש"כ שם נכנס ומצא ב"נ מז' דולקות מדשן את השאר ומניח את אלו, פי' ב"נ מז' מניח עד לאחר דם התמיד, משא"כ ביומא פי' דמניח והיו דולקין עד הערב. – וכדי שלא יסתור י"ל דבמנחות קאי אפי' הקונטרס, דבי' מתחיל ושקו"ט, ורש"י ס"ל בשבת ומנחות (פו: פח: ד"ה נפישי) דהנס הי' רק בנר א'. אבל תוס' ד"ע ס"ל כהרמב"ן או כהרשב"א, וכמוש"כ ביומא.
וא"ת, א"כ מאי דוחקי דתוס' ביומא לאוקמי' המשנה דלהטיב את הנרות רק בשעת הנס, הלא מצי קאי בכל זמן, כיון דגם שלא בשעת הנס ב"נ מז' דולקין כל היום, וא"כ צריך להטיבן בה"ע. ומזה יש להוכיח דס"ל לתוס' דשלא בשעת הנס רק נהמ"ע
דהא במנחות מפרש תוס' דגם בשעת הנס רק נר א' הי' דולק עד הערב, וכמו שכתב שם "נכנס ומצא ב' נרות מזרחיות דולקות מדשן את השאר ומניח את אלו, פירוש, ב' נרות מזרחיות מניח עד לאחר דם התמיד", ואז מדשן את המזרחי ומניח רק את המערבי דולק, היינו, שהמזרחי לא הי' דולק עד הערב, משא"כ ביומא פירש ד"מניח כו' והיו דולקין אותן שתי נרות מזרחיות עד הערב".
– וכדי שלא יסתור התוס' דברי עצמו, יש לומר, דבמנחות קאי תוס' אפירוש הקונטרס, דבי' מתחיל ("כך פי' הקונטרס") ושקיל וטרי בדבריו, ורש"י ס"ל בשבת ומנחות (פו, ב. פח, ב ד"ה נפישי) דהנס הי' רק בנר א'ריב, אבל תוס' מדעת עצמו ס"ל כהרמב"ן או כהרשב"א שהנס הי' בב' נרות, וכמו שכתב ביומא ש"בימי שמעון הצדיק היו דולקין אותן שתי נרות מזרחיות עד הערב".
מה. ואם תאמר, א"כ מאי דוחקי דתוס' ביומא לאוקמי' המשנה ד"נכנס . . בין הערביים . . להטיב את הנרות" (דלכאורה: למה כתב "להטיב את הנרות", ו"לא תנא להדליק את הנרות שהיתה בין הערביים", משא"כ "הטבה (ש)בצפרא הואי", ולכן נדחק התוס' לומר דדילמא משנה זו קאי) רק בשעת הנס, שאז "היו דולקין אותן שתי נרות מזרחיות עד הערב, והי' צריך להטיב אותם ברישא ואח"כ הי' עושה הדלקה, ולהכי נקט ולהטיב את הנרות ולא קתני להדליק, משום דהטבה היתה קודם" – הלא מצי קאי בכל זמן, כיון דגם שלא בשעת הנס ב' נרות מזרחיים דולקין כל היום (כנ"ל סמ"ד), וא"כ צריך להטיבן בין הערביים. ולכאורה, מזה שהתוס' נדחק לפרש דקאי רק בשעת הנס, יש להוכיח דס"ל לתוס' דשלא בשעת הנס רק נר המערבי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור