שהוא ששית היום (פסחים צג, ב ושם 1 והוא שעורא רבה דרבא ועולא דאתותב *, כי למסקנא שם הוא ד' מילין שהוא שמינית 2 היום דנץ החמה עד שקיעת החמה), היינו
יד הל' קרבן פסח פ"ה ה"ט פסק כעולא ( בפסחים שם) קז אף דאתותב (ומיושב במעדני יו"ט על הרא"ש ברכות פרק א' (ט, ב) סק"ט קיא ). וכן נראה ברש"י ברכות ב, ב ד"ה ומקדמי, ו בתוד"ה אחד פסחים יא, ב, וסנהדרין מא, ב – שהביאו הא דפסחים שמעלות השחר עד נץ החמה מהלך ה' מילין, כדברי עולאקח
1 ----------2 "שהוא לכל היותר כו'" (ה' מילין, ששית היום, היינו ב' שעות זמניות) – משום שרש"י נקט שיעור היותר מוקדם שבו עלול להתחיל כיבוי הנר (כי, אם נחשב הזמן מעלות השחר עד נץ החמה בשיעור הפחות – ד' מילין, שמינית היום, היינו, שעה ומחצה משעות זמניות – יתארך שיעור זמן שבו דולקת המנורה בחצי שעה (כיון שעלות השחר הוא באיחור של חצי שעה), ובמילא, יתאחר הזמן שבו עלול להתחיל כיבוי הנר בחצי שעה).קז ושם (ובפרש"י): "עולא . . סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם (בינוני) ביום (בינוני דתקופת ניסן ותשרי שהימים והלילות שוין) עשרה פרסאות (ארבעים מילין). מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין, פשו לה תלתין (מהנצה ועד שקיעתה) . . אמר רבא . . נמצא עוביו של רקיע אחד מששה ביום" (מהלך חמשה מילין הוי אחד מששה בשלשים מילין). ובהמשך הסוגיא (צד, א): "מיתבי רבי יהודה אומר עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום . . מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות, מעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין (פשו להו ל"ב מילין מהנץ החמה ועד שקיעה, ותיובתא דרבא ודעולא דאמרי שלשים מילין) . . תיובתא דרבא תיובתא דעולא תיובתא".קיא בגמרא שם: "אחד מעשרה ביום" – כש"חשיב לכולי' יומא מעלות השחר ועד צאת הכוכבים", שהוא שיעור הילוך ארבעים מילין, אבל מנץ החמה עד שקיעת החמה, שהוא שיעור הילוך ל"ב מילין – ד' מילין הוא שמינית היום.קח בפסחים שם: "אמר עולא מן המודיעים לירושלים (שזוהי "דרך רחוקה") חמשה עשר מילין הויא, סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם ביום עשרה פרסאות. מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין, פשו לה תלתין. חמיסר מצפרא לפלגא דיומא , וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא". וברמב"ם שם: "מי שהי' בינו ובין ירושלים יום ארבעה עשר עם עליית השמש חמשה עשר מיל או יתר, הרי זה דרך רחוקה" (ובכס"מ שם: "ופסק כעולא").קט ושם: "נראה לי ליישב דעת הרמב"ם, דאע"ג דעולא אתותב, היינו מר' יהודה דאשמעינן לי' דאמר בהדיא ד' מילין, והוה דלא כעולא דאמר ה' מילין, אבל מ"מ לא נדחו בזה דברי עולא, דהא איהו אדברי ר"ע דמתני' דהתם דאמר איזהו דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ קאמר עולא שהם ט"ו מילין, ואע"פ שעולא בא ללמוד מהא דה' מילין כו' דפשו לה תלתין מצפרא לאורתא כו', מ"מ יש לנו לומר שזה בא ללמד ונמצא למד, ועולא ראה וידע שכן הוא ט"ו מילין ממודיעים לירושלים, דהא שכיח בא"י הוה, כדאמרינן בסוף כתובות, אלא שמכח סברא ג"כ רצה להוכיח, ואם יש לך חולק על הסברא, מ"מ הראי' עיקרית והוא ראה וידע כמו שכתבתי, והוה ר"ע כוותי', והלכה כר"ע מחבירו".קי ראה גם חק יעקב או"ח סתנ"ט סק"י. שו"ע אדה"ז שם ס"י.ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org