ובזה י"ל ג"כ קושית נ"כ היד בהל' תו"מ פ"ג הט"ז למה אמר שם הטעם דכדי להרגיש את העזרה, די"ל דנקט טעמא דשוי' בבקר ובה"ע.
ובכ"ז גם לר"ל אצטריך קרא אבה"ע דמפסיק ולא די בסברא כדי להרגיש, דמקרא ידעינן דמחויב להפסיק בה"ע בעבודה דוקא. גם בה"ע אין כ"כ חיוב דכדי להרגיש, וכמו דמצינו דגם לקס"ד דמפייסין אבה"ע, בכ"ז אין עושין פייסות בערב (יומא כו.).
ומזה משמע ג"כ דבין הערביים, הנה גם לדעת אבא שאול [שבבוקר ס"ל ש"מטיב (את כולם) ואחר כך מקטיר (והפסקה בדם התמיד) . . דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות והדר יקטירנה"קלט – מודה גם הוא שבין הערביים] מפסיק בקטורת, ולא בדם התמיד, כי, בין הערביים אי אפשר שידליק כולם ואח"כ יקטיר, משום שאין לך עבודת יום כשירה אחר הדלקת הנרות, ועל כרחך ש"בעידן הדלקה תהא מיקטרא קטורת", כנ"ל.
ל. ובזה יש לתרץ ג"כ קושיית נושאי-כלי היד בהל' תמידין ומוספין פ"ג הט"ז:
כתב הרמב"ם "לא הי' מטיב כל הנרות בפעם אחת, אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק ועושין עבודה אחרת ואח"כ נכנס ומטיב את השנים, כדי להרגיש את כל העזרה". והקשו נושאי כליוקמ למה אמר שם הטעם ד"כדי להרגיש את כל העזרה", כדברי ר"ל, ולא כדברי ר"י שילפינן מקרא דבבקר בבקר, חלקהו לשני בקרים?
וע"פ הנ"ל יתורץ – דיש לומר, דנקט הרמב"ם טעמא ד"כדי להרגיש כו'" משום דשוי' בבקר ובין הערבייםקמא, משא"כ הא דילפינן מקרא דבבקר בבקר, שאינו אלא בבוקר, ולא שייך בין הערביים.
ובכל זאת, גם לר"ל דס"ל שטעם ההפסק הוא "כדי להרגיש כו'", אצטריך קרא אבין הערביים דמפסיק (מדכתיב "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה", "בעידן הדלקה תהא מקטיר קטרת", כנ"ל), ולא די בסברא "כדי להרגיש כו'" – משום דמקרא ידעינן דמחויב להפסיק בין הערביים בעבודה דוקא, משא"כ מצד הסברא "כדי להרגיש כו'" די בהפסק סתם, ואין צורך להפסיק בעבודה דוקאקמב.
וגם: בין הערביים אין כ"כ חיוב ד"כדי להרגיש כו'" כמו בבוקר, וכמו דמצינו דגם לקס"ד דמפייסין [שגם בזה אמרו "למה מפיסין וחוזרין ומפיסין כדי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור