הי' מדליק ודלא כנ"ל, וכיון דבמשנה איתא ולהטיב את הנרות ל' רבים לכן אוקמוה דקאי אימי שמעון הצדיק. וי"ל בזה, דהא לכ"ע נהמ"ע הי' דולק כל היום, ובכ"ז לא אשתמיט לומר דמשונה הוא משאר הנרות דמחויב להטיבו ב"פ בכ"י (ויסבור תוס' בזה כהרשב"א ולא כראב"ד – הנדפס בשס"ח – דס"ל דמטיבים כ"פ ואין בכך כלום וא"א להדלקה בלא הטבה. ובלאה"כ פליג תוס' אראב"ד, דהא מפרש ולהיטיב את הנרות דמתני' אנהמ"ע בלבד, וכמוש"כ בהשגותיו עיוהכ"פ פ"ב ה"ב), ועכ"ל דאין חיוב בהטבה שני' בה"ע, כיון דכבר הטיבו עם שאר הנרות בבקר, ויכול להדליק
הי' מדליק, ודלא כנ"ל (שגם שלא בשעת הנס הי' צריך להדליק ב' נרות), וכיון דבמשנה איתא "ולהטיב את הנרות", לשון רבים, לכן אוקמוה התוס' דקאי אימי שמעון הצדיק שאז נעשה הנס, ורק אז היו דולקין אותן שתי נרות כל היום, ובמילא, הי' צריך "להטיב את הנרות" (לשון רבים, לא רק נר המערבי, אלא שתי נרות מזרחיים) בין הערביים.
דהא לכולי עלמא נר המערבי הי' דולק כל היום (גם שלא בשעת הנס), ובכל זאת לא אשתמיט לומר דמשונה הוא משאר הנרות דמחויב להטיבו ב' פעמים בכל יום, היינו, שנוסף על הטבתו בבוקר עם שאר הנרות (שלא בשעת הנס, שהי' כבה בבוקר), צריך לחזור ולהטיבו עוה"פ בין הערביים לאחר שדלק כל היום,
(ויסבור תוס' בזה כהרשב"אריג שלא נשמע מעולם ולא נזכר דישון ב' פעמים, ולא כהראב"ד (הנדפס בשס"ח)ריד דס"ל דמטיבים כמה פעמים ואין בכך כלום, ואי אפשר להדלקה בלא הטבה.
ובלאו הכי פליג תוס' אראב"ד, דהא הראב"ד מפרש "ולהיטיב את הנרות" דמתני' ביומא אנר המערבי בלבד, וכמו שכתב בהשגותיו על מ"ש הרמב"ם בהל' עבודת יוהכ"פ פ"ב ה"ב "ומטיב את הנרות (לשון רבים) בין הערביים": "אמת כך הוא לשון המשנה, אבל לא הי' בין הערביים הטבה אלא לנר המערבי בלבד שהי' דולק מערב לערב", ואילו תוס' מפרש "להטיב את הנרות" על שתי נרות מזרחיות שבזמן הנס היו דולקין כל היום),
ועכצ"ל, שזה שלא אשתמיט לומר שנר מערבי צריך להטיבו גם בין הערביים, הוא, משום דאין חיוב בהטבה שני' בין הערביים, כיון דכבר הטיבו עם שאר הנרות בבקר, וגם לאחר שהי' דולק כל היום אינו צריך להחליף הפתילה, אלא יכול להדליק
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור