שם ס"ט

שם ס"ט

צבי שנכנס לבית וישב אחד על הפתח ומילא(ו)הו, דהיינו שלא נשאר בינו למזוזת הפתח מקום פנוי כל כך בכדי שיוכל הצבי לברוח דרך שם, הרי זה חייב. ומותר לאדם אחר לישב בצדו של זה באותו מקום פנוי לבינו של המזוזה, אף על פי שמוסיף שמירה על שמירתו של ראשון. ואפילו עמד הראשון והלך לו ונסתלק שמירתו, ואין הצבי נשמר אלא מחמת ישיבת השני, שהמקום פנוי שבינו להמזוזה דהיינו מקום ישיבת הראשון אין בו כדי בריחת הצבי, אעפ"כ אין השני צריך לקום ומותר לו לישב עד שתחשך וליטול הצבי.

מקור דין זה הוא במשנה סוף האורג, וז"ל המשנה שם: ישב הראשון על הפתח ומלאהו ובא השני וישב בצדו, אע"פ שעמד הראשון והלך לו, הראשון חייב והשני פטור. עכ"ל.

ובתוי"ט (הובא במג"א כאן סקי"א) כתב לפרש לשון המשנה "אע"פ שעמד הראשון והלך לו" וז"ל: כלומר לפנים אל תוך הבית, דאי לא תימא הכי איך אפשר שהשני ימלא מקומו של ראשון מבלי תת תחלה המקום פנוי מאין יושב, ואז הצבי אינו ניצוד, ונמצא כשהשני חוזר אח"כ וממלא הפתח הוא צודו להצבי ולמה יהיה פטור, אלא כדפירשתי. עכ"ל.

והקשה עליו בתוס' חדשים שם, דלשון המשנה "עמד הראשון והלך לו" משמע שהלך לדרכו ואפילו לחוץ. ולכן פירש להיפך, שהשני ישב לפנים מן הראשון, והראשון עמד ויצא לחוץ והשני נשאר במקומו.

אבל המג"א כתב דכיון שהצבי ניצוד כבר ע"י ישיבת הראשון שוב לא איכפת לן אם נשאר המקום פנוי מאין יושב בשעת עמידתו של ראשון, ויכול השני לישב שם, דאין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול.

אמנם ע"פ פירוש רבנו כאן לק"מ מעיקרא קושיות התוי"ט והתוס' חדשים, דמילאהו לאו דוקא אלא שלא נשאר מקום פנוי כ"כ בחלל הפתח בכדי שיוכל הצבי לברוח דרך שם, וישב בצדו היינו בצדו ממש בתוך חלל הפתח ולא לפנים ממנו או חוצה הימנו, וא"כ יכול הראשון לילך לפנים או לחוץ כרצונו ועדיין השני יושב במקומו וממלא את הפתח באופן שאין הצבי יכול לברוח.

[ובמ"מ וציונים כתב שפירוש התוס' חדשים הוא כעין פירוש רבנו, ובאמת אינו כפירוש רבנו כלל כנ"ל. ומ"ש שם שבעיקר הדין משמע מלשון רבנו כהתוס' ולא כהמג"א שחלק עליו, כן מוכח גם מחידושי הצ"צ למשניות נ"ג ע"ב (המצויין על גליון השו"ע)].

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org