אגרת עב

אגרת עב

[חורף תק"ס-תקס"א?]

זורע¹ צדקה שכר² אמת (במשלי י"א), פירוש ששכר זריעת הצדקה היא מדת אמת. וכתיב תתן³ אמת ליעקב, ושבחא דקוב"ה מסדר נביא כו' כמ"ש בזה"ק⁴, פירוש שהקב"ה הוא הנותן מדת אמת ליעקב. וצריך להבין וכי אין אמת ביעקב ח"ו עד שהקב"ה יתן לו מלמעלה.

אך הנה מודעת זאת⁵ דמדת יעקב היא מדת רחמנות, ועבודת ה' במדת רחמנות היא הבאה⁶ מהתעוררות רחמים רבים בלב האדם על ניצוץ אלקות שבנפשו, הרחוקה מאור פני ה'⁷, כאשר הולך בחשך⁸ הבלי עולם. והתעוררות רחמנות זו היא באה מהתבונה והדעת בגדולת ה', איך שאפילו העולמות העליונים למעלה מעלה עד אין קץ כלא ממש חשיבי⁹ קמיה, כי כל שפעם וחיותם אינו רק מזיו והארה מאות אחד משמו יתברך, כמאמר ביו"ד¹⁰ נברא עוה"ב כו'. והנה בזיו והארה זו שהוא התפשטות החיות משמו יתברך להחיות עליונים ותחתונים הוא שיש הבדל והפרש בין עליונים לתחתונים, שעולם הזה¹¹ נברא בה' וכו', וכן כל שינויי הפרטים שבכל עולם ועולם הוא לפי שינויי צירופי האותיות¹², וכן שינויי הזמנים בעבר הוה ועתיד, ושינויי כל הקורות בחילופי הזמנים, הכל משינויי צירופי האותיות, שהן הן המשכת החיות ממדותיו ית"ש (כמ"ש בלק"א ח"ב פי"א). אבל לגבי מהותו ועצמותו יתברך כתיב¹³ אני ה' לא שניתי, בין בבחינת שינויי ההשתלשלות מרום המעלות עד למטה מטה, שכמו שהוא יתברך מצוי בעליונים כך הוא ממש בשוה בתחתונים (וכמ"ש בלק"א ח"א פנ"א), ובין בבחינת שינויי הזמן, שכמו שהיה הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד לפני ששת ימי בראשית כך הוא עתה אחר הבריאה, והיינו משום שהכל כאין ואפס ממש לגבי מהותו ועצמותו, וכמו אות אחד מדבורו של אדם או אפילו ממחשבתו לגבי כללות מהות הנפש השכלית¹⁴ ועצמותה, עד"מ לשכך את האזן¹⁵, ובאמת אין ערוך אליך¹⁶ כתיב, וכמ"ש במ"א (בלק"א ח"ב פ"ט) ע"ש. וזהו שאומרים¹⁷ המלך המרומם לבדו מאז, פירוש כמו שמאז קודם הבריאה היה הוא לבדו הוא¹⁸, כך עתה הוא מרומם כו' ומתנשא מימות עולם, פירוש שהוא רם ונשא למעלה מעלה מבחינת זמן הנקרא בשם ימות עולם, והיינו לפי שחיות כל ימות עולם הוא רק מבחינת המלך כו', וכמ"ש במ"א¹⁹. ואי לזאת הרחמנות גדולה מאד מאד על הניצוץ השוכן בגוף החשוך והאפל משכא דחויא²⁰, העלול לקבל טומאה ולהתגאל בכל התאוות ר"ל, לולי שהקב"ה מגן לו ונותן לו עוז ותעצומות²¹, ללחום עם הגוף ותאותיו ולנצחן. וז"ש²² אדון עוזנו כו' מגן ישענו כו'.

והנה מודעת זאת²³ דיש ב' מיני דחילו ורחימו²⁴, הראשונות הן הנולדות מהתבונה והדעת בגדולת ה', ובדברים המביאין לידי אהבת ה' ויראתו, והאחרונות הן הבאות אחר כך מלמעלה בבחי' מתנה, וכמ"ש במ"א ע"פ עבודת²⁵ מתנה אתן את כהונתכם, שהיא מדת אהבה, וכן הוא ג"כ ביראה. והנה ודאי אין ערוך כלל בין הראשונות שהן תולדות השכל הנברא, לגבי האחרונות שהן מהבורא ית"ש. ולכן הן הן הנקראות בשם אמת, כי חותמו של הקב"ה אמת²⁶ שהוא אמת האמיתי²⁷, וכל האמת שבנבראים כלא חשיבי קמיה.

אך איזה הדרך שיזכה האדם לאמת ה', הנה הוא על ידי שיעורר רחמים רבים לפני ה' על הניצוץ שבנפשו, שהיא מדתו של יעקב מבריח²⁸ מהקצה אל הקצה²⁹, דהיינו מרום המעלות עד למטה מטה, להמשיך אמת ה' לעולם השפל הזה החשוך, וכמ"ש כי³⁰ אשב בחשך ה' אור לי. וזהו כי³¹ גבר עלינו חסדו כו'. אך התעוררות רחמים רבים לפני ה' צריך להיות גם כן באמת, וגם כשהוא באמת שלו, איך יוכל על ידי אמת שלו לעורר רחמים עליונים מאמת ה'. אך העצה לזה היא מדת הצדקה, שהיא מדת הרחמים על מאן דלית ליה מגרמיה, להחיות רוח שפלים³² כו', ובאתעדל"ת אתעדל"ע³³ ה' מעורר ישנים ומקיץ נרדמים³⁴, הם בחי' רחמים רבים וחסדים עליונים הנעלמים, לצאת מההעלם אל הגילוי והארה רבה, לאור באור החיים³⁵ אמת ה' לעולם³⁶. וזה[ו] לשון זריעה הנאמר בצדקה, להצמיח אמת העליון אמת ה'. ובפרט בצדקה וחסד של אמת³⁷ שעושים עם אה"ק תובב"א, לקיים מ"ש אמת³⁸ מארץ תצמח, על ידי זריעת הצדקה בה, וחסד ורחמים רבים הנאספים ונלקטים לתוכה הם מעוררים גם כן חסדים עליונים הצפונים ונעלמים (בנ"א בה), כמ"ש אשר³⁹ צפנת כו', לכוננה ולהקימה. וז"ש בצדקה תכונני⁴⁰.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org