סי' ש"ח ס"ט
דבר שאיסור אכילתו הוא גם בחול, אע"פ שיש לו היתר לאחר זמן, כגון החדש, מותר לטלטלו אפילו בארץ ישראל, שכיון שנמשך זמן איסורו הרבה, הרי הוא עומד גם בתוך הזמן להאכילו לבהמות ולמכרו לנכרים.
משמע מדברי רבנו שאיסור אכילה שעומד למכרו לנכרים מותר לטלטלו בשבת, ואף שאסור למכרו לנכרי בשבת, מ"מ כיון שעומד לנכרים לא אזלינן בתר איסורו לישראל אלא בתר היתרו לנכרי.
והנה בקיצור שו"ע סי' פ"ח ס"ג כתב שדוקא מאכל שהוא ראוי לנכרי כמו שהוא כגון בשר מבושל וכדומה מותר בטלטול, אבל אם אינו ראוי כמו שהוא כגון בשר חי אסור, וכ"כ בכלכלת שבת כללי מוקצה אות ד'. ולכאורה הדבר תמוה, דכיון דטעמא משום דראוי לנכרי, הרי הנכרי שפיר יכול לבשלו בשבת, ולמה אסור בטלטול, מאי שנא מבשר חי ביו"ט דמותר בטלטול כיון שיכול לבשלו. וגם אם יש סברא לחלק ביניהם, מי הכריחם לחדש בזה איסור מדעת עצמם. אלא שכ"כ גם במקו"ח סו"ס תמ"ו, וז"ל שם: נראה דכל שאינו עומד רק למכור לעכו"ם כגון בשר חי של טריפה אסור בטלטול, ודוקא בשר טריפה מבושל שרי בטלטול, כגון דחזי לכבד לעכו"ם כמות שהוא דיכול לזמנו גם על בשר טריפה שרי בטלטול, משא"כ בשר טריפה חי אינו מותר בטלטול אם לא שעומד להשליכו לכלבים, עכ"ל. ומשמע דהיינו לפי שבשר חי של ישראל לא חזי למידי, שהרי אינו עומד אלא למכרו לנכרי ואסור למכרו בשבת, ולא דמי לבשר מבושל שיכול לזמן עליו את הנכרי לסעודה בשבת ולהכי מותר בטלטול (ובמ"מ וציונים כתב דהמקו"ח כתב כדברי רבנו, ואינו כנ"ל).
ועכ"פ מדברי רבנו כאן משמע שאף דבר איסור שעומד למכרו לנכרים מותר בטלטול, ולא איכפת לן בהא דאסור למכרו בשבת כנ"ל. וכן מוכח מעצם הדין שכתב רבנו לענין חדש, דלכאורה מיירי בתבואת חדש שאינה ראויה לאכילה כמות שהיא, ומ"מ כתב רבנו דמותר בטלטול לפי שעומד למכרו לנכרים.
[ויש להעיר שבמסגרת השולחן הסכים לדין הקיצוש"ע וציין מקור לדבריו במג"א ובשוע"ר, וזה אינו כנ"ל, ועכ"פ ודאי שאין מקור לדין הקיצוש"ע משם].
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור