שם ס"ט
אין ההיתר נעשה בסיס לאיסור אלא אם כן הניחו עליו בכוונה לאיזה צורך, בין לצורך האיסור עצמו בשביל שיתיישב עליו בטוב כגון מעות שעל הכר, בין לצורך דבר אחר המותר כגון אבן שעל פי החבית.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: כגון מעות שעל הכר בין לצורך דבר אחר – עיין שמ"ק ביצה ב' ע"א בד"ה ומורי הרב נר"ו וכו' דבשני ענינים נעשה בסיס וכו', וכנראה שזה כוונתו כאן, עכ"ל. ותמוה, שהרי בסי' רנ"ט סוס"ג כתב רבנו שכשהאיסור משמש לצורך ההיתר בטל האיסור להיתר ואין ההיתר נעשה בסיס לו (כנ"ל ס"ו), ומוכח דלא ס"ל כהשטמ"ק שם שכתב שאופן הב' שנעשה בסיס הוא כשההיתר צריך לאיסור.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור