סי' של"ה ס"ד
ואם הוא רוצה יכול ליתן כלי עם מים תחת יין הדולף כדי שיתבטל היין במים ראשון ראשון, ואז מותר לטלטל הכלי ולשפכו ולהחזירו בלי שיקבע שם ישיבתו. ואף שאח"כ מתרבה היין על המים, אין לחוש, לפי שיש מקילין בזה אפילו לענין יין נסף כמ"ש בי"ד סי' קל"ד, ויש לסמוך על דבריהם על כל פנים לענין טלטול.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: לענין טלטול – עיין פמ"ג א"א סק"ד, משמע שהבין דעת המג"א גם לענין אכילה, וכך מוכרח דאל"כ עדיין הוא מוקצה כיון שאינו ראוי לאכילה, וצע"ק, עכ"ל. ובאמת הפי' פשוט, דלהדעה שמותר לא שנא אכילה ולא שנא טלטול, אלא דאנו סומכין על דעה זו דמותר באכילה לענין טלטול בלבד.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור