אגרת קט

אגרת קט

והיה¹ מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם². להבין ההפרש שבין מעשה לעבודה, ובין שלום³ להשקט ובטח כו'⁴, ע"פ מה שארז"ל⁵ על פסוק⁶ עושה שלום במרומיו, כי מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זה את זה. כלומר שמיכאל שר של חסד, הנק'⁷ בשם מים היורדים⁸ ממקום גבוה למקום נמוך, והוא בחי' ההשפעה והתפשטות החיות מעולמות עליונים לתחתונים, ובחי' אש שטבעה⁹ לעלות למעלה היא בחי' הגבורה והסתלקות השפעת החיים¹⁰ ממטה למעלה, שלא להשפיע רק בצמצום עצום ורב, והן מדות נגדיות¹¹ והפכיות זו לזו. והיינו כשהן בבחי' מדות לבדן. אך הקב"ה עושה שלום ביניהם¹², דהיינו על ידי גילוי שמתגלה בהן הארה רבה והשפעה עצומה מאד מאור א"ס ב"ה, אשר כשמו כן הוא¹³ שאינו בבחי' מדה ח"ו, אלא למעלה מעלה עד אין קץ אפילו מבחי' חב"ד¹⁴ מקור המדות¹⁵, ואזי¹⁶ המדות נגדיות של מיכאל וגבריאל נכללות במקורן ושרשן והיו לאחדים¹⁷ ממש, ובטלים באורו יתברך המאיר להם בבחי' גילוי. ואזי מתמזגים ומתמתקים¹⁸ הגבורות בחסדים על ידי בחי' ממוצעת קו המכריע ומטה כלפי חסד¹⁹, היא מדת הרחמים הנק' בשם תפארת בדברי חכמי האמת, לפי שהיא כלולה מב' גוונין לובן ואודם המרמזים לחסד וגבורה. ולכן סתם שם הוי' ב"ה שבכל התורה מורה על מדת התפארת כמ"ש בזה"ק²⁰, לפי שכאן הוא בחי' גילוי אור א"ס ב"ה הארה רבה ביתר שאת משאר מדותיו הקדושות יתברך. והנה אתערותא דלעילא, לעורר גילוי הארה רבה והשפעה עצומה הנ"ל מאור א"ס ב"ה לעשות שלום הנ"ל, היא באתערותא דלתתא, במעשה הצדקה והשפעת חיים חן וחסד ורחמים²¹ למאן דלית ליה מגרמי' כלום²² ולהחיות רוח שפלים²³ כו'.

ומודעת זאת²⁴ מה שאמרו רז"ל²⁵ על העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, פמליא של מעלה הם השרים והמדות הנ"ל, שהן ההיכלות עליונים בעולם הבריאה שבזה"ק, ופמליא של מטה הן ההיכלות התחתונים, ובפרט עולם הזה השפל המעורב טוב ורע מחטא אדם הראשון, והרע שולט על הטוב כמ"ש אשר²⁶ שלט האדם באדם כו', ולאום²⁷ מלאום יאמץ. וכנראה בחוש באדם התחתון הנקרא²⁸ בשם עולם קטן, שלפעמים הטוב גובר ולפעמים להיפך ח"ו, ואין שלום בעולם²⁹ עד עת קץ³⁰ שיתברר הטוב מהרע לידבק בשרשו ומקורו מקור החיים ב"ה, ואזי יתפרדו כל פועלי און³¹, ורוח הטומאה יעבור מן הארץ³², כשיתברר מתוכו בחי' הטוב המחייהו. ובירור זה יהיה גם כן על ידי גילוי אלקותו למטה בהארה רבה והשפעה עצומה, כמ"ש כי³³ מלאה הארץ דעה את ה', ונגלה כבוד ה'³⁴ כו'. וזהו בכללות העולם לעתיד, אך באדם התחתון בכל עת מצוא³⁵ זו תפלה, או שאר עתים מזומנים³⁶ להתבודד עם קונו, כל אחד לפי מעשיו זוכה למעין בירור זה על ידי עסק התורה לשמה. וכן על ידי הצדקה, כמ"ש רבי אלעזר³⁷ יהיב פרוטה לעני והדר מצלי דכתיב אני³⁸ בצדק אחזה פניך, היא בחי' גילוי הארה והשפעת הדעת³⁹ והתבונה להתבונן בגדולת ה' ולהוליד מזה דחילו ורחימו שכליים כנודע, ועי"ז נברר הטוב לה' ונפרד הרע, כמ"ש מצרף⁴⁰ לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, פירוש לפי הילולו את ה' בעומק הדעת להוליד דחילו ורחימו⁴¹, ככה נברר הטוב ונפרד הרע כבירור ופירוד הסיגים מכסף וזהב במצרף וכור.

והנה מודעת זאת שישראל בטבעם הם רחמנים⁴² וגומלי חסדים, מפני⁴³ היות נפשותיהם נמשכות ממדותיו ית', אשר החסד גובר בהן על מדת הדין והגבורה והצמצום, וכמ"ש גבר⁴⁴ חסדו על יריאיו, שלכן נקראת הנשמה בת כהן כמ"ש בזה"ק⁴⁵. והנה הצדקה הנמשכת מבחי' זו נק' בשם מעשה הצדקה, כי שם מעשה נופל על דבר שכבר נעשה, או שנעשה תמיד ממילא והיא דבר ההווה ורגיל תמיד, ואף כאן הרי מדת החסד והרחמנות הוטבעה בנפשות כל בית ישראל מכבר, מעת בריאותן והשתלשלותן ממדותיו ית', כמ"ש ויפח⁴⁶ באפיו כו', ואתה⁴⁷ נפחת בי, ומאן⁴⁸ דנפח כו', וגם בכל יום ויום⁴⁹ בטובו מחדש מעשה בראשית, וחדשים לבקרים⁵⁰ כו'. אך לשון עבודה⁵¹ אינו נופל אלא על דבר שהאדם עושה ביגיעה עצומה נגד טבע נפשו, רק שמבטל טבעו ורצונו מפני רצון העליון ב"ה, כגון לייגע עצמו בתורה ובתפלה עד מיצוי הנפש⁵² כו', ואף כאן במצות הצדקה ליתן הרבה יותר מטבע רחמנותו ורצונו, וכמ"ש⁵³ רז"ל ע"פ נתן⁵⁴ תתן אפילו מאה פעמים וכו'⁵⁵.

וז"ש והיה מעשה הצדקה, שגם הצדקה הנק' בשם מעשה ולא בשם עבודה, אעפ"כ באתעדל"ת אתערותא דלעילא מעורר גילוי אור א"ס ב"ה בהארה רבה והשפעה עצומה, ונעשה שלום במרומיו, וגם בפמליא של מטה. רק שבעוה"ז השפל לא יתגלה השלום והבירור ופירוד הרע מהטוב עד עת קץ, ולא בזמן הגלות כנ"ל. רק בעולם קטן הוא האדם בכל עת מצוא זו תפלה, כמ"ש בצדק אחזה פניך כנ"ל, אך אחר התפלה⁵⁶ יוכל להיות הרע חוזר וניעור בקל ולהתערב בטוב, כאשר יתהלך בחשכת עולם הזה. אך הצדקה בבחי' עבודה, הנה מאשר יקרה וגדלה מעלתה במאד מאד, בהיותו מבטל טבעו ורצונו הגופני מפני רצון העליון ב"ה, ואתכפיא סטרא אחרא ואזי⁵⁷ אסתלק יקרא דקוב"ה כו', וכיתרון⁵⁸ האור מן החשך דוקא כנודע. אי לזאת אין הרע יכול להיות עוד חוזר וניעור בקלות כל כך מאליו, רק אם האדם יעוררנו וימשיכנו על עצמו ח"ו. וז"ש השקט ובטח עד עולם, השקט הוא מלשון שוקט⁵⁹ על שמריו, דהיינו שהשמרים נפרדים לגמרי מן היין ונופלין למטה לגמרי, והיין למעלה זך וצלול בתכלית. ועד"ז הוא בעבודת הצדקה, השמרים הן⁶⁰ בחי' תערובת רע שבנפשו, נברר ונפרד מעט מעט עד שנופל למטה למקורו ושרשו, וכמ"ש ותשליך⁶¹ במצולות ים כל חטאתם.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org