משולחן הארי
שם סכ"ה
שם סכ"ה
וכן אם נתן הקום בתוך כלי גמי ומי החלב נוטפים מתוכו, הרי זה תולדת בורר אוכל מתוך הפסולת ע"י נפה וכברה וחייב.
משמע מדברי רבנו שהנשאר בתוך הכלי חשיב נברר מתוך היוצא מן הכלי, ולהכי חשיב בורר אוכל מתוך פסולת (שהרי הקום הנשאר בכלי הוא האוכל ומי החלב הם הפסולת).
ולכאורה איפכא משמע מהמבואר לעיל (סי"ב) שמשמר הוא תולדת בורר אוכל מתוך פסולת, והרי במשמר השמרים שהם הפסולת נשארים בתוך המשמרת והיין יוצא לחוץ, ואמרינן דחשיב בורר אוכל מתוך פסולת, דהיינו שהיין היוצא מן הכלי הוא הנברר מתוך השמרים שבכלי. וכן משמע לעיל (סי"ט) בדין שומן הצף ע"ג התבשיל, שאסור לערותו מן הכלי משום בורר פסולת מתוך אוכל, הרי שהשומן היוצא מן הכלי (שהוא הפסולת) חשיב נברר מתוך התבשיל שבכלי1.
ובמ"מ וציונים כתב לבאר דבעלמא היוצא מן הכלי הוא הנברר (כדמשמע מהמבואר בסי"ב וסי"ט), והכא היינו טעמא לפי שמשליך הפסולת לאיבוד, וכשמשליך הפסולת לאיבוד חשיב בורר אוכל מתוך פסולת אף שהאוכל נשאר בכלי והפסולת יוצא ממנו.
ויותר נראה שהחילוק אינו משליך הפסולת לאיבוד אח"כ, אלא הכל תלוי אם הפסולת הולכת לאיבוד עתה, היינו ע"י מעשה הברירה. והיינו, דאע"ג דבעלמא אזלינן בתר הנברר ממקומו ואמרינן דהיוצא מן הכלי הוא הנברר, מ"מ כשהפסולת הולכת לאיבוד מיד ע"י מעשה הברירה לא שייך לומר שהיא הנבררת, כי אין שם ברירה נופל על דבר הנאבד, וע"כ האוכל הוא שנברר מתוך הפסולת.
וזהו החילוק בין משמר לנדו"ד, דמשמר הוי בורר אוכל מתוך פסולת מטעמא דאזלינן בתר הנברר ממקומו שהוא היין (ולא משום שהפסולת הולכת לאיבוד, שהרי אינה הולכת לאיבוד מיד אלא נשארת במשמרת), ובנדו"ד הוי בורר אוכל מתוך פסולת מטעם שהפסולת הולכת לאיבוד ע"י מעשה הברירה (ובכה"ג לא אזלינן בתר הנברר ממקומו).
ומהאי טעמא נמי במערה שומן מן הכלי הוי בורר פסולת מתוך אוכל, כיון שהשומן נברר ממקומו ואינו הולך לאיבוד2 (ובאמת התם טעמא אחרינא איכא, שהרי מוציא הפסולת בידו ממש מהכלי, ואיכא למימר דבכה"ג הוי בורר פסולת מתוך אוכל אף אם הולך לאיבוד).
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- משולחן הארי
- כרך
- הלכות שבת
- מזהה
- rh-snj61t5z
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.