סי' שכ"א ס"ו

סי' שכ"א ס"ו

אסור להדיח בשר שלא נמלח שחל יום שלישי להיות בשבת כדי שלא יאסר לבישול, לפי שהוא אסור בטלטול אם הוא בשר קשה שאינו ראוי לכוס אותו וכו', ואפילו אם הוא רך שראוי לכוס אין להקל, שכיון שאינו רוצה לאכלו היום יש איסור בהדחתו משום שטורח משבת לחול.

מקור דברי רבנו (כמצויין במ"מ) הוא במג"א סק"ז, אלא שבמג"א הביא ג' טעמים לדבריו: הא' משום דמתקן הבשר שיתרכך, הב' משום איסור טלטול הבשר, והג' משום הכנה לצורך חול. ורבנו הביא רק ב' הטעמים האחרונים והשמיט הטעם הא'.

ונראה דרבנו אזיל בזה לטעמיה, דהנה בשו"ת רבנו סי"ז איתא בזה"ל: בשר שלא היה מנוקר מגידי הדם ושהה ג' ימים בלא מליחה וקודם כלות הג' ימים שפכו עליו מים בהעברה בעלמא והיה הפסד מרובה, זו שאלה נשאלה מהרב המנוח ר' בנימין ז"ל שהיה מ"ץ בליבאוויץ מן אדמו"ר הגאון ז"ל וכו'. וכתב לאדמו"ר ז"ל נ"ע עוד בזה וז"ל, והנה הט"ז אוסר בהעברה בעלמא אם לא היה מנוקר, אך המשאת בנימין ביאר בתשובה דמהני אפי' אם לא היה מנוקר, והגש"ד בשם הגאונים מתיר לשרותה בפושרין ולמולחה אפי' אחר ג' ימים, עכ"ל השואל הרב ר' בנימין הנ"ל. וזה אשר השיב לו הגאון ז"ל במכי"ק, במנחת יעקב (כלל ד' סק"ד) סתר דעת המשאת בנימין במהרי"ל, ואעפ"כ מחמת ההפסד מרובה יש להתיר לבשל ע"י שריה בפושרין כשעה ושתים קודם המליחה וגם לנקר חוטי הדם היטב היטב קודם המליחה, ואחרי השריה בפושרין דוקא לרככם תחלה ולהסירם אח"כ קודם המליחה, שניאור זלמן. עכ"ל.

הרי שהתיר רבנו (במקום הפ"מ) בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה אם העבירו עליו מים בעלמא אפילו בבשר שאינו מנוקר, כדעת המשאת בנימין (סי' ק"ח), ודלא כהט"ז ביו"ד סס"ט סקל"ג שדוקא בבשר מנוקר מהני העברת מים בעלמא בדיעבד, ופשיטא דלא כהתורת יקותיאל שם סק"ד דלא מהני העברת מים בעלמא אפילו בדיעבד בין במנוקר בין בשאינו מנוקר. ובבשר מנוקר משמע שמותר אף בלא הפ"מ, שהרי לא הצריך הפ"מ אלא משום דעת המנח"י שסתר דעת המשא"ב, ובמנוקר אף המנח"י מתיר.

והנה בתויק"ו שם הקשה על דעת המתירים בדיעבד בהעברת מים בעלמא, דכיון שטעם השריה הוא לרכך הבשר, מאי שנא מהדחה ראשונה שקודם מליחה שהוא ג"כ לרכך הבשר (לחד טעמא), והתם לא מהני העברת מים בעלמא ובעינן עכ"פ שריה קצת. ובשו"ת תשואות חן (ס"כ, הובא בשו"ת צ"צ יו"ד סנ"ו) כתב לתרץ קושייתו, דלא דמי שריה זו להדחה שקודם המליחה, דבהדחה שקודם המליחה בעינן לרכך מה שכבר נתקשה, והעברת מים בעלמא אינה מרככת, משא"כ הכא לא בעינן לרכך אלא להציל שלא יתקשה כשיעברו הג' ימים, ולזה מהני אפילו העברת מים בעלמא. וכ"כ ביד יהודה יו"ד שם בפיה"א סקנ"ז.

ועפ"ז יובן מה שהשמיט רבנו טעם הא' שכתב המג"א לאיסור הדחה זו בשבת משום תיקון, דכיון שרבנו פסק דהעברת מים בעלמא מהני (בבשר שאינו מנוקר במקום הפ"מ, ובבשר מנוקר משמע דשרי אף בלא הפ"מ כנ"ל), נמצא שלדעתו השריה אינה מרככת הבשר אלא רק מצלת שלא יתקשה (דאל"כ יקשה קושיית התויק"ו כנ"ל), וא"כ אין בזה משום תיקון (וכ"כ ביד יהודה שם, דכיון שהשריה אינה מרככת אלא מצלת שלא יתקשה אין לאסרה בשבת משום תיקון)¹.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org