שמעוני1 אחיי2 ורעיי3 וישמע אליכם אלהים4. הנה מודעת זאת בארץ5, כי לא טובה השמועה6 אשר7 עם השם מעבירים קול הרנה במחנה8 העברים9 ויקומו לצחק10, לשחוק11 אמרתי12 מהולל, וכל הארץ מהוללים13 ותבקע הארץ לקולם14, קול ענות אנכי שומע15, קול ששון וקול שמחה16 מה זו עושה17, שמחת מרעות18 ורעים וחטאים לה' מאד19, כמו שאמרו חז"ל סוף פ"ק דע"ג20 על כל מיני שחוק שהוא דרך חטאים ומושב לצים21.
והשם הטוב יכפר בעד22 עניי הצאן23 אין עני אלא בדעת24, כי לא בדעת25 ידבר26 לאמר כי מאת השם היתה זאת27 לנו, כי צחוק עשה לנו אלקים28 להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים29 ונפש אומללה ושפלה וחולה מעצבונה30, לקיים מ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם31. ובאמת רופאי אליל כולכם32 ורפואת שוא ומדוחים33 לכם, כי איך יתכן שעל ידי שמחת הנפש אחרי אשר הוטמאה34 בטומאה חמורה של עון הליצנות ר"ל, תזכה על ידי זה לשמוח בהשם ולדבקה בו באמת ותמים, כי מי יתן טהור מטמא35 לא כו', ומי שאינו מודה בזה הוא ככופר בדברי חז"ל36 שאמרו שאף כי אחרי מותו אינו מקבל פני השכינה, כדכתיב לא יתיצבו הוללים לנגד37 עיניך38.
ורפואת האמת מחולי זה הוא מה שנמנו וגמרו רופאי האמת חז"ל, באמרם אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה39, שהם דברי תנחומין שבנביאים ובדחז"ל מגאולת ישראל ומגאולתם40 העתידה לבא ב"ב41, או דברי שבח משבחיו של המקום ב"ה הנאמרים באמת42 בתהלה לדוד43 ושאר פסוקי דזמרה44, כי הם הן45 המעוררים שמחה אמיתית להלהיב הנפשות האומללות, וישמח ישראל בעושיו46 כמו שפירש"י שם47.
וממוצא דבר נשמע שקודם לכן אין צריך שום הכנה, כי אמירה נעימה48 זו היא הכנה רבה אשר אין למעלה הימנה ואין אחרת זולתה, והכנה זו היא האמיתית שתקנוה יודעי האמת לאמיתה, ותקנתא לתקנתא לא עבדינן49, שלא לעבור בבל תוסיף, וכל המוסיף גורע50 ונותן מגרעות51 ח"ו.
והנה אחרי הדברים והאמת האלה52, נפשי בעתר תדרשי53 לכל אוהביי ורעיי אשר כנפשי54, לשמוע אל הרנה והתפלה זו בקשה55 ותפלה קצרה56, אשר נפשי נועם מהם תבקשי57 באמירה נעימה58, לקבל שכר על הפרישה59, שלא לשוב בדרך הזה60 עוד, כי לא זו הדרך61 אשר חפץ בה השם לעשות מצוה הבאה בעבירה ח"ו, וגם איני חייב באחריותם62 כלל, כידוע לכל חכמי לב שכל מצוה הבאה בעבירה אינם63 אלא אינון כל טיבו דעבדין לגרמייהו אינון עבדין64, וע"ז נאמר ובכל נפשך65 וד"ל.
ואשר לא שם לבו66 לדברי אלה67 הנאמרים בצדק, ירא השם68 וידרוש ממנו69, ואני את נפשי הצלתי וידי מסולקת הימנה70, כי לאו דאל תתלוצצו71 גו' לאו דאין בו מעשה הוא, ולא היו לוקין עליו72 אפילו מכת מרדות73 מדברי סופרים, כי אם דינו מסור לשמים74, כמפורש עליו סיפא דקרא כי כלה ונחרצה גו', וכמו שאמרו רז"ל75.
אך האיש מאנ"ש אשר יזיד76 ושלח ידיו בשלומיו77 לעשות מעשה לצים בפועל ממש, אנכי אדרוש מעמו78, ועלי להרחיקו מעל גבולי בבל יראה פני, עד אשר יקבל דינו מעצמו, ויבקש מטו79 מחבריו שילקוהו מכת מרדות80 שהן י"ג הכאות81 כמנין תיבות פסוק והוא רחום82, קלות או חמורות כפי ראות עיניהם.
עוד זאת אדרוש מאחיי ורעיי83, שכל רואה בחבירו שעבר על כל הנ"ל, חרפה לא ישא על קרובו84 ויודיעני, ואם לא יגיד85 וגו', עד כי יראה ושב ורפא לו86.