סי' ר"נ ס"ד
אפילו מי שיש לו כמה עבדים יש לו להשתדל להכין בעצמו צרכי שבת, שכן הוא בכל המצוות, מצוה בו יותר מבשלוחו וכו'. וגדולי החכמים היו עושים בעצמם מלאכות שאינן לפי כבודם כדי להרבות בכבוד השבת.
כתב במ"מ וציונים וז"ל: וגדולי החכמים – גמ' קי"ט ע"א וכו'. ומהמבואר בקו"א דמצוה בו שייך בתיקון גוף המצוה, ובהכנה למצוה עיין שד"ח חלק דברי חכמים סי' מ"ג בשם עמק שאלה וכו', ולפי המבואר אין ראי' מכאן דמיקרי תיקון גוף המצוה. ולפ"ז צ"ל לכאורה שהמצוה להתענג במאכל ולא שיהי' מעונג, דאל"כ למה נקרא גוף המצוה, עכ"ל.
וכנראה לא תפס מ"ש בקו"א, דמ"ש "יתרון גוף המצוה" אין הכוונה שתיקונו בע"ש מיקרי גוף המצוה, אלא דבאותו מין שיש יתרון בגוף המצוה אצלו בשבת (היינו שמתענג בו יותר), צריך לקיים בו גם היתרון דמצוה בו בע"ש (אף שהתיקון בע"ש אינו גוף המצוה). וההיפך ממה שכתב מובן מהקו"א דמצוה בו הוא לענין עונג, שבזה מקיים בע"ש רק ההכנה ולא גוף המצוה (ולא לענין כבוד שמקיים גוף המצוה בע"ש). ועפ"ז גם המשך דבריו ("ולפ"ז צ"ל" וכו') אין לו שחר, כמובן.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור