קיג
תרנה
כו' וסד"ה וידבר אלקים כו' וארא גבי ושם הוא רם על כל כו', ובלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה מלכות דרוש השני פ"ג. של"ה קסוב פר"א פ"י.
(ב) ילקוט ח"ב בזכריה רמז תקס"ט ע"פ ולכבוד אהיה בתוכה, והלא אין כבודו של הקב"ה אלא במרום שנאמר על השמים כבודו אריב"ל להודיע שבחן של ישראל לכל באי עולם שבשבילן הקב"ה מוריד שכינתו משמי מרום ומשרה אותה, בארץ ולכך כתיב ולכבוד אהיה בתוכה עכ"ל נמצא לגבי עוכומ"ז רק על השמים כבודו' אבל בשביל צדיקים ולכבוד אהי' בתוכ, וע' בהרמב"ן ס"פ פקודי גבי וכבוד ה' מלא את המשכן שנז' כן ב' פעמים היינו שנמשך כבוד עילאה ג"כ תוך כבוד תתאה וע' בלק"ת בשה"ש בפי' כי על כל כבוד חופה ומ"ש ע"פ ואולם חי אני נאום ה' וימלא כבוד ה' אל כל הארץ.
(ג) בבחיי פ' בשלח דפ"ו א' ע"פ כי גאה גאה ארבעה גאים אריה ושור ונשר ואדם כו' והקב"ה מתגאה על כולן שמתגאה על הגאים רם על כל גוים ה' היינו ששרשן ג"כ מבחי' פני אדם שבמרכבה, והוא ית' רם על כל כו', א"נ י"ל פי' על כל גוים היינו על כל גאים דוגמת מ"ש שני גוים בבטנך דהקרי שני גוים ורז"ל דרשו שני גאים כו'*.
ה מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ. רבות קנט"ד קסה"ד. זח"א מקץ קצה"א ח"ב בא ל"ז. וז"ל הזהר פ' מקץ שם המגביהי לשבת דאסתלק על כריס יקרא לעילא ולא אתגלי לתתא, לכאורה זהו ע"ד שפי' בפ' ויגש דף ר"ו ע"א בגין דואו אתרחק ואסתלק מיניה כו' כי איננו דבעלה לא אשתכח עמה, וע' מזה בפ' ויקרא ד"ך ע"ב ובפ' אחרי דף ע"ד סע"ב* וא"כ כורסי יקרא היינו בינה. וא"ת איך הבינה נק' כורסייא לז"א שהוא הואו. וצ"ל דבאמת הכל אחד דהיינו אא"ס המלובש בהמדות שנסתלק זה האור מהמדות לבחינה שלמעלה מגדר המדות כו' כמ"ש בת"א בד"ה וארא אל א ברהם וזהו ענין לוי שהטיח דברים כלפי מעלה ספ"ג דתענית דכ"ה סע"א רבש"ע עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך. כי פי' במרום היינו בבחי' בינה כמ"ש בזהר ויגש שם מאי ברמה דא הוא עלמא עילאה כו' והיינו כי מבחי' המדות נמשך החסד לעושי רצונו וההפך על עובר רצונו משא"כ בבחי' דלאו כל אינון מדות איהו כלל שם כחשכה כאורה וכמ"ש אאזמ"ו נ"ע בת"א בד"ה כי עמך מקור חיים בפי' השקיפה ממעון קדשך מן השמים שהם המדות ואזי וברך את עמך ישראל כו' משא"כ בחי' עלית וישבת במרום שלמעלה מהמדות וזהו ענין קב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא ועיין במא"א אות אלף סמ"א בענין אוי היינו כשז"א מסתלק פנימיותו כו' ובפרד ערך הוי וערך אוי. והוא מהזהר פ' אחרי הנ"ל, מזה מובן דהזהר פ' מקץ כאן מפרש ענין המגביהי לשבת שהוא הסתלקות פני הרחמים והיינו בשעתא דלא אשתכחו זכאין בעלמא, הא איהו אסתלק מינייהו ולא אתגלי להו, ועד"ז י"ל ענין ה' למבול ישב המשפילי לראות בשעתא דזכאין אינון דאשתכחי בעלמא, קב"ה נחית בדרגוי לקבלהון דתתאי. לאשגחא על עלמא לאוטבא להו. דהא כד זכאין לא אשתכחו בעלמא איהו אסתליק ואסתיר אנפין מינייהו. ולא אשגח עלייהו. היינו כמ"ש בד"ה שובה ישראל עד בפי' וענין תשובה שהוא ענין החזרת פב"פ. משא"כ כשהאדם מתרחק א"ע מעבודת ה' אלא רק ע"ד כי פנו אלי עורף ולא פנים, ועיקר הפנים והחשק שלו מלובש בתאוות העולם זה גורם
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- מילואים
- מזהה
- rh-veyqstar
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.