קמט
תשב
ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו. פרש"י בעושיו בעזר מי שהגדיל אותו, והמ"צ כ' כמו הוא עשנו לעיל סי' ק', וע' בת"א ר"פ לך ד"כ וז"ל וזהו הוא עשנו ולו אנחנו עמו, ולו קרי בואו וכתיב לא באלף וביאור הענין כי איך יכול להיות שנהיה אנחנו עמו ע"י השתלשלות רק כי הוא עשנו ולא באלף זהו בחי' כתר כי אלף רישא דאתוון כתר ועי"ז יכול להיות ולו בואו אנחנו עמו כי מאחר שזהו למעלה מהשתלשלות הארתו יוכל להיות גם למטה מהשתלשלות כו' עכ"ל והנה הוא דא עתיקא יעו"ש די"ט ע"ג א"כ פי' ישמח ישראל בעושיו, משום כי לע"ל נאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, היינו שבחי' ביום ההוא שהוא בינה עלמא דאתכסייא הוא דא עתיקא יאיר בבחי' גלוי עד שיאמרו הנה אלקינו זה ולכן ישמח ישראל בעושיו, היינו בבחינת הוא עשנו, גם יש להעיר מפסוק הלא הוא אביך הוא עשך ויכוננך, בפ' האזינו ל"ב ו', וארז"ל במד"ר פ' בראשית ר"פ י"ב ממ"ה הקב"ה ובית דינו נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך, וע' במד"ר שם ר"פ כ"א ע"פ הן האדם היה כאחד ממנו, כיחידו של עולם שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ולהעיר מענין חביב אדם שנברא בצלם, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וזהו הלא הוא אביך, ואפ"ל הוא אביך מצד חו"ב הוא עשך מצד הבחינה שנאמר יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו, דהיינו בבחי' כתר ומ"מ הוא עשך, ואפ"ל עוד ע"ד מ"ש בזח"ב משפטים דקכ"ב סע"א ובמק"מ שם בפי' כמראה אדם דקאי על ז"א הנק' ישראל, שהוא בבחי' כמראה אדם, א"א אדם הגדול, גם אדם אדמה לעליון, ולכן לע"ל ישמח ישראל בעושיו כי ז"א יהי' במדרגת א"א כו', ואי' באג"ה ע"פ מה טוב חלקנו, אשר בחי' אדם העליון רמ"ח מ"ע רמ"ח איברין דמלכא ושס"ה ל"ת, כדי שיוכל לימשך האור באדם שלמטה שיש בו רמ"ח איברין ושס"ה גידין וזהו הוא עשנו ולו אנחנו עמו ול"ו בואו נגד רמ"ח מ"ע ולא באלף שס"ה ל"ת כמ"ש בת"א בד"ה משה ידבר, וזהו ענין נמנין על כל אבר ואבר משלך שיהי' מכוון לקבל אור הנמשך ע"י התומ"צ, ושרשו מא"א תרי"ג מצות עם ז' מצות דרבנן גימ' כתר, ולכן ישמח ישראל בעושיו, גם כמארז"ל ע"פ ושמחת עולם על ראשם שהן השני כתרים שקשרו להם במ"ת וניטלו מהן ולע"ל יחזירו להן וזהו ושמחת עולם על ראשם ישראל לי ראש.
קיצור ישמח ישראל בעושיו בבחי' הוא עשנו והיינו ע"י ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, וענין הוא עשך ויכוננך נמנין על כל אבר כו' לקשרו ברמ"ח מ"ע כו'. ועי"ז ושמחת עולם על ראשם.
ג יהללו שמו במחול בתוף וכנור יזמרו לו. מחול ת"י חנגין וה"ע ריקוד. וא"כ יש ב' ענינים בההילול הא' ענין ריקוד שהוא ברגלים. והב' תוף וכנור שהוא כלי זמר ועמ"ש מזה בסידור בדרושי חתונה בד"ה שוש תשיש שהריקוד שייך להכלה כמארז"ל כיצד מרקדין לפני הכלה מטעם שהיא מקבלת מנה"י שהם בחי' רגלים, וגם הריקוד שלא יהי' רגליה יורדות. ואמנם השיר והזמר שייך גם לפני החתן ע"ד כל המשמח את החתן. ושיר וזמר בפה או בכלי בידים ויש פרסא מפסיק בין הידים והפה ובין רגלים שהוא חצר הכבד וכמ"כ למעלה כו' יהי רקיע ויהי מבדיל כו', וא"כ י"ל יהללו שמו היינו מדת מל' הנק' כלה הוא במחול בחי' רקוד, אך בתוף וכנור בחי' שיר יזמרו לו. היינו לז"א הנק' חתן וכמ"ש ביום חתונתו זה מ"ת. וכן לע"ל ביום ההוא תקראי אישי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- מילואים
- מזהה
- rh-45av0g8d
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.