קמה
תרסט
ותהלתי אחטם לך, תנא אורכא דחוטמא תלת מאה וע"ה עלמים אתמליין מההוא חוטמא וכולהו מתדבקין בז"א עכ"ל (להעיר מענין החוטם שער הריח כמו שהפה שער הדבור ומענין והריחו ביראת כו') וביאור הענין יובן ממ"ש בלק"ת ס"פ שלח בד"ה וישלח יהושע רפ"ב גבי והארה והמשכה זו הוא בחי' ריח כו' כמו הריח אינו עצמיות הדבר אלא הארה כו' נקרא בחי' חוטם בחינת ריח כו' והקב"ה עצמו נק' בעל החוטם כו' ע"ש, ולכן נק' ג"כ תהלה כי תהלה ג"כ היא הארה מלשון בהילו נרו כו' כמו הריח שאינו רק הארה כו' אך לפי שהארה זו היא מא"ס היא נעלית הרבה מעצמיות ע"ס וז"ש שע"ה עלמין היינו שע"ה נהורין בחי וישע ה' אל הבל והוה רעוא כו'.
ובביאור האדרא מהאריז"ל פי' לבעל החוטם שהוא א"א שהוא בעל החוטם שלו שאין מעשה התחתונים מהפכין אותו מבחי' חיין וחיין דחיין (וזהו ע"ד בעל הרצון רעדכ"ר) אבל ז"א אינו בעל החוטם שהרי מעשה התחתונים מעוררים אותו לדין או לרחמים גם א"א נקרא בעל החוטם דז"א שהרי הוא הממתק אותו כו' ובספר לקוטים כתב כי בעל החוטם הם ע"ס שבחכמה אשר סופו החוטם וכבר ידעת שזיין דגלגלתא הם סוד ז"ת דעתיק ומל' דעתיק הוא בחוטמא וכבר ביאר הרב ז"ל כי תהלה הוא מל' דעתיק בסוד ותהלתי אחטם לך, אני מתפלל אני מתחנן ר"ל אני שהוא אותיות אין שהוא א"א אני מתפלל עכ"ל ואפ"ל כי אני הוא מל' דאצי' מתפלל לבעל החוטם שהוא הכתר הנקרא אין, כי נעוץ סופן בתחלתן כנ"ל.
(ז) ודף קל"ח ע"א וכד אתגלי עתיקא בז"א (היינו המשכת י"ג מדה"ר מע"ק בז"א) כולהו ברחמי אתחזן וחוטמא אשתכיך (עמש"ל ע"פ שככה לו) ואשא ותננא לא נפיק, כד"א ותהלתי אחטם לך וכו' עכ"ל ובפ' האזינו דרפ"ט ע"א חוטמא כו' דביה נשיב רוחא דחיי לז"א כו' ודא רוחא נפקי ממו"ס ואקרי רוחא דחיי כו', ע"ש, וזהו ענין ויפח באפיו נשמת חים ובמשנה רפב"ת דסוטה רע"ק אומר מחוטמו ועמ"ש ע"פ כל הנשמה תהלל י"ה ובמא"א אות ח' סי"ט חוטם גימ' ס"ג כו' ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ צאינה וראינה, הראשון בענין אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ושם פ"ד שעיקר בחי' אדם מתחיל מהחוטם שמתחלק לב' נקבי החוטם והמחיצה ביניהם שזהו בחי' ציור אדם ג' קוין כו', וא"א ג"כ נק' אדם הגדול כמ"ש בכהאריז"ל בפי' והבאת שלום בין אדם א"א לחבירו ז"א, ובמק"מ משפטים קכ"ב סע"א שז"א נקרא כמראה אדם שהוא א"א שנקרא אדם וי"ל ע"ד אדמה לעליון היינו אור א"ס כו' וזהו ותהלתי מ' דא"ס אחטם לך יאיר בבחי' אדם שהוא א"א או ז"א, ולפ"ז י"ל מה שאור א"ס נק' בעל החוטם כי החוטם שורש ציור אדם, ובאור א"ס ממש נאמר כי לא אדם הוא, ע"כ נק' בעל החוטם, מקור בחי' אדם וכענין בעל הרצון, ובגמרא משמע דבעל החוטם ר"ל בעל צורה וזה יתפרש לדברי הזהר משפטים קכ"ב סע"א דעיקר בחי' אדם הוא א"א, והוא הנקרא אדם קדמון וע' במא"א א' ל"ב, וכמ"ש במ"ח שא"ק נקרא אריך דכללות אבי"ע, וע' בע"ח בשער אוזן חוטם פה, וא"ק נק' אדם דבריאה, וא"כ פי' ותהלתי היינו מ' דא"ס הנקרא אצי' דכללות אחטם לך שיאיר ע"י א"ק כו' ועמ"ש מענין חומר וצורה בד"ה מזוזה מימין.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- מילואים
- מזהה
- rh-8yva1src
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.