רש"ד מה ששמעתי מאדמו"ר ואיני זוכר אם הוא ממש כמו שנשמע יום א' פ' הנ"ל
להבין שרשי הדברים הנ"לא, הנה מתחילה י"ל בחי' מדת יום ובחי' מדת לילהב מהו, ויובן ע"פ מארז"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכאג והדר נהורא להיות ידוע אשר ע"ס דאצי' הם בתכלית היחוד בעצמות המאציל והיינו מחמת שאא"ס מאיר בגילוי בתוך הכלים וזהו בחי' ז"א דאצי' אשר כלול מע"ס והוא מקור בלבד לעולמות הנבראים, אך כאשר צריך להיות נמשך האור מאצי' לבי"ע להיות התהוות הנבראים בפו"מ הוא ע"י התלבשות האור במדת המלוכה, וגם בחי' מדת המלוכה אינה מאירה בנבראים בגילוי רק ע"י פרסא המפסיק שהוא כדוגמת המשל המסתיר לגמרי אור השכל כו' כנ"לד, ולכן כל הנבראים נק' בשם מדת לילה. אך זהו מדת יום בפ"ע ומדת לילה בפ"ע אבל בחי' ברית הוא מלשון התחברות והתקשרות, ומש"א אם לא בריתיה יומם ולילה קאי על ברית דתורה וברית מילה שמחבר יום ולילה להיות מהות אחד כמאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום אחדו. וביאור הדברים ע"פ המבואר בס"י כרת לו בריתז בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון ובין עשר אצבעות רגליו והוא ברית המעור ומבו' הקושי'ח בפרד"סט דא"כ הם עשרים בחי' ובאמת עשר ולא תשע ולא אחד עשר והתירוץ הוא שע"ס דאצי' הם כנגד אצבעות הידים משא"כ עשר אצבעות הרגלים הם ע"ס דבי"ע שהם בחי' צל והארה מע"ס דאצי'.
וביאור הדברים הנה שתי ידים הם באצי' [ולכן ביכולת להגביהם למעלה מן הראש] וכמארז"ל נטה הקב"ה ימינוי וברא השמים שהוא ז"א שהוא מבחי' החסד משא"כ הארץ שהוא בחי' מל'יא בניינה מה"גיב וזהו נטה הקב"ה שמאלו וברא את הארץ וכדוגמת הדיבור המתחלק ע"י ה' מוצאות הפה ונמצא שתי ידים הם מקור שמים וארץ שהוא בחי' זו"נ דאצי'. אך ארז"ל גדולים מעשה צדיקיםיג ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים כתיב אף ידייד כו' יד א' בלבד משא"כ במעשה