רפאיני ה' וארפאא. הושיעני ואוושעה כי תהילתי אתהב. להבין הכפל ל' וארפא ואוושעה. דלכאורה הוא מיותר כיוון שירפא ה' אותו בוודאי ירפא. וכן כאשר יושיעג ה' אותו בוודאי יו‘וש’ע. הנה יש להקדים ענין בקשה זאת שהנביא מבקש בשביל כללות ישראל שהגם שהיא חולת אה'ד בגלותא מ"מ ישלח ה' לה רפואה למכתה האנושה כו' וכמ"ש ואף גם זאת לא מאסתיםה כו'. והנה שרש ענין המחלה מפרש הנביא בתחילה והוא במש"א כי עזבו מקור מ"חו את ה'. והנה להבין את המשל שדימה שם הוי' למקור מים חיים יש בזה ב' טעמים, הא' להיות שמים חיים נק' מים הנובעים בתמידות בכל עת מים חדשים, והיינו כדוגמת הנהר הנובע מן המעיין שאעפ"י שהמעיין הוא קטן מ"מ נובע ממנו נהר גדול בלי שיעור, והיינו מפני שהמעיין נובע מן התהום שהוא מקורא דלית לי' סופא לכן אעפ"י שנביעת המעיין מצומצמת היא שאינו נובע בו רק טיפין מ"מ בכל עת ורגע נובע בו טיפין חדשים בלי שיעור מחמת כח התהום הבלתי מוגבל השופע בו בתמידות לכן ממילא יוכל לימשך ממנו נהר גדול שהולך ג"כ בתמידות בלי הפסק כי כח המעיין בנחל כמ"ש השולח מעיינים בנחליםז, והמעיין נביעתו בלתי מוגבל מצד כח התהום השופע בו לכן גם הנחל הולך בלי הפסק. וכמאמר כל הנחלים הולכיםח ל' הוה להיות שההילוך שלהם הוא בלתי הפסק כלל.
כ"ה למעלה עד"ז כתיב ונהר יוצא מעדן כי נהר הוא בחי' בינה שנמשך לאורך ורוחב מבחי' החכמהט כי החכמה הוא בחי' יו"דיא דש' הוי' שהוא בבחי' אין ומאין דחכמה שופע לבחי' הישיב דבינהי שנק' ה'יג [ואין הכוונה שהבינה בעצמה היא בחי' יש רק שהיא בחי' מקור היש דבי"ע משא"כ החכמה היא בחי' מקור האין