רפאיני ה' וארפא
תקנה
וביאור הדברים הנה יש בחי' אש דקדושה אשר ממנו נעשה מקור לאש הגיהנם כמארז"ל מזיעתן של חיות הקודשעד נמשך נהר דינור ויורד על ראש רשעים בגהינם, כמו ע"ד דוגמא למטה מן ההתפעלות בעבודת הוי' יכעוס על המנגד לאלקים חייםעה הגם שהכעס שלו הוא קנאה שמתקנא בעד אלקות מ"מ כעס הוא פסולת רק שהוא פסולת דקדושה, וכך למעלה מבחי' התפעלות חיות הקודש שמתפעלים באהוי"ר מבחי' אלקים חיים ומלך עולםעו, ממילא נמשך רוגז על המנגד ומסתיר לבחי' אלקות, ורוגז זה נמשך ע"י לבושי החשמל המלביש לכל נברא שנק' העור שלו, וזהו מקור כל הדינין קשין הנמשכים על ראש רשעים בגיהנם, והנה כל אלו הדינים קשין אינם נמשכים רק מבחי' חיות הקודש שהם מלאכים דיצי' שהם קרובים לבחי' הרע [כנ"ל דנוגה דיצי' חצי' טוב וחצי' רע] לכן מתפעלים ברוגז עליו ולכן אמרו מזיעתן של חיות דוקא, אבל יש בחי' אש השרפים שהוא בחי' השלהבת י"ה כי להיות שהשגתם הוא בחי' קדושתו של הקב"ה, לכן ההתפעלות שלהם הוא בלתי הרגש כלל להיותה כלולה בעומק ההשגה [ולכן נק' עומדים ל' ביטולעז כו', משא"כ חיות הקודש מתפעלים ברעש ומורגש כו'] לכן היא מרוממת ומובדלת לגמרי מבחי' הרע כי אין מהם שורש ומקור לרע להיותם מופשטים מבחי' הרגש כו', והיא הנותנת שאינם מתפעלים ג"כ ברוגז על הרע [כענין וירא און ולא יתבונןעח להיותו מרומם ממנו לזאת לא יתפעל ממנו הגם שרואה אותו כו'] ונמצא שמן האש שלהם לא יסתעף שום דינים קשים כו'. וזהו הטעם דלא תבערו אשעט בכל מושבותיכם ביום השבת, היינו שלא לעורר האש שממנו נמשך דינים קשים שהוא אש הגיהנם, כי הגיהנם נח ג"כ ביום השבתפ כי השבת הוא עונג אלקי שבמוח שאינו מסתעף ממנו שום יניקה לרע כו', אבל בבהמ"ק מבערים אש בשביל הקרבנות אפי' ביום השבת, להיות שהאש דשם הוא אש דשרפים ואינו מסתעף ממנו שום גבורות קשות כו' וד"ל. והנה שורש אש השרפים הוא מבחי' בינהפא עילאה כי אימא מקננא בכורסייא וחו"ב הם תרין רעין כו', ומבחי' בינה מקור הרפואותפב כידוע וזהו רפאינופג ה' כו' [ואפ"ל שמבחי' אשהפד אש ה' נמשך אש דחיות ואופנים ויוכל להיות התגברות אש זרה, משא"כ בחי' איש אש יו"ד שזהו גבו' דאבא הנמשכים בבינה משם נמשך הרפואה לרפאותו מאש זרה ע"י אש אוכלת, אשפה וכענין הבלא מפיק הבלאפו כו' וד"ל], וארפא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור