רפאיני ה' וארפא
תקנו
אח"כ מעצמי כי אחר התשובה שהוא בחי'פז הרפואה דאש זרה הנמשכת מלמעלה משם הוי' צריך לחזק א"ע בעבודת ה' על להבא בבחי' אתכפיא ואתהפכא, וענין אתכפי' הוא לקדש א"ע במותר לופח או ללמוד יותר מרגילותו, וזאת יוכלפט לעשות דוקא כאשר יומשך מלמעלה כח וחיזוק לזה כי איך יכולים לכלות קליפה וס"א רק כשנמשך אור מלמעלה משם הוי' אז מעט אור דוחה הרבה מן החושךצ ואז ממילא אוכל להתגבר עליו לגמרי כו' ולכן כאשר יהי' רפאיני ה' דוקא אז וארפא מעצמי כו'.
הושיעני ואוושעה, הנה כתיב ויקרא ה' ה'צא שיש בחי' הוי' באצי' שנק' שם הוי' ע"ש שהוא מהווה מאין ליש והוא בחי' מקור מ"ח הנ"ל שזהו בחי' קוש"י שבשם הוי' שהוא המקור דמים חיים כנ"ל, אך יש בחי' הוי' שהוא למעלה מהשתל' דאבי"ע רק השגותצב המהות להיות שם הוי' שמוכרח להיות ג"כ ע"י צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות עד שיתגלה שם הוי' דאצי' [והוא בבחי' א"ק] וזהו הושיעני המשכת ש"ע נהוריןצג שהוא בחי' הפנת המהות כענין וישע ה'צד כו' ואז ואוושעה אוכל לעורר מלמט'צה למעלה ג"כ המשכת שם הוי' הנ"ל ע"י שאעשה בי בחי' צמצום והתפשטות והיינו ביטול הרצון להיות סומ"ר עי"ז גורמים למעלה המשכת היו"ד דש' הוי' וע"י וע"ט שהוא בחי' התפשטות אגרום למעלה בחי' המשכת הה', וכ"ז בהוי' הא' אך דווקא לאחר שתושיעני מלמעלה ע"י המשכת ש"ע נהורין הנ"ל אז ואוושעה כו' וד"ל. כי תהילתי אתה, הנה תהלה יש ב' פי' הא' מלשון הילול ושבח והב' מלשון תוס' אור כענין בהלה נריצו עלי ראשי כו', ושני הפי' עולים בקנה א' כידוע שכאשר מהללים את האדם בחכמתו ומדותיו אזי מרוממים החכמה והמדות לעצמי' נפשו ומוסיפים אורות בהם מעצמי' נפשו ועי"ז ממילא נמשך השפעה מחכמה ומדותיו לזולתו כך הוא הענין של ההילול ושבח למעלה להוסיף אורות בי"ס דאצי' וממילא יהי' הגילוי למטה כו' ולזה אמר נתינת טעם לכל הנ"ל דרפאיני והושיעני כו' כי כל תהילתי שאני ממשיך אורות אין הכוונה לעצמי ולגרמי רק בחי' אתה שכולל ב' ענינים הא' אתה הוי' לבדך והב' בחי' אתה לנוכח שהוא ההתגלות למטה וזהו כוונתו שיהי' גילוי אתה ה' לבדיך למטה בעשי' בכדי שיושלםצז כוונה שלך להיות לו דירה בתחתונים א"כ כיון שאין כוונתי לעצמי רק להשלים הכוונה שלך א"כ מהראוי שתרפאיני ותושיעני כו' וד"ל.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור