תקלז

אין קץ זהו רק^לח בחי' גילוי אורו בלבד. והנה המקור הנושא וסובל גילוי אור כזה בבחי' א"ס הוא מהו"ע ית' נק' בשם מאור שהוא אמיתית הכל יכול וזהו בחי' הוא ושמו אבל שניהם נכללים בלבד, כי אע"פ דאיהו תפיס בכולהו עלמין^לט מ"מ^מ לית מאן דתפיס בי' פי' איהו הוא בחי' היחוד^מא הנתפס בכל פרט שעי"ז קיום גילוי האור כי האור אין לו מציאות בלעדי המאור, אך כ"ז הוא לגבי דהשתלשלות אבל לגבי מהו"ע ית' אינם תופסים מקום כלל כנ"ל רק הוא לבדו ממש לאחר שנברא העולם כמו קודם שנברא^מב בלי שינוי כלל, וא"כ בעצמותו לא שייך לומר לא מאור ולא אור כי בטילים ממש עד שהמה אין ואפס שם ממש, וזהו מה שהשמיענו בפר"א ענין הביטול האמיתי דהשתלשלות בבחי' יחוד האמיתי שהוא בחי' אין עוד מלבדו כו' וד"ל.

והנה אנו אומרים בברכת המעריב כו' גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור ושמעתי מאדמו"ר נבג"מ^מג בתו' דהמגביהי לשבת^מד דגולל אור מפני חושך הוא בחי' הצמצום פי' גולל אור עצמותו ומעלים אותו עד שלא נשאר רק כנקודה אחת בלבד שהוא בחי' הרשימו כנ"ל, וחושך מפני אור היינו מה שנותן כח בבחי' הקו"ח שיאיר מבחי' החושך וההעלם. והנה שרש של שתי הבחי' הוא בבחי' עצמות אא"ס הנק' יחיד ולכן א' גולל דקאי על בחי' א"ס בעצמו כמ"ש לבדו ממש הנק' יחיד. והנה מה דגולל אור מפני חושך שהוא בחי' הצמצום של האור עצמו עד שלא נשאר רק רשימו הוא מבחי' המאור של האור, אבל חושך מפני אור שהוא מה שמאיר ההעלם דחושך העצמי שיבוא לידי גילוי אור שזהו שני הפכים שמה שנתפס בבחי' מציאות העלם שיבוא לידי גילוי^מה זהו מבחי' לבדו שלמעלה מבחי' מאור ואור ולפניו שוין העלם וגילוי חושך ואור ולכן יוכל להביא את מה שכבר נתפס במציאות העלם שיבוא לידי גילוי אור ממש. וזהו ההפרש בבחי' הקו"ח בין פנימי' הקו לחיצוני' הקו, כי חיצוני' הקו נמשך מהנקודה שהוא בחי' הרשימו^מו אשר שרש הרשימו נעשה מכח הצמצום מצד המאור שקודם לאור כנ"ל ומצד זה הוא שרש הכלים^מז דאצי' שהוא מדידת כל אור שיתפס במציאות מוגבל ומחולק מחבירו אבל פנימי' הקו שהם^מח בבחי' עצמו' אא"ס [שזהו בחי' לבדו שלמעלה מבחי' מאור ואור כנ"ל], ומצד זה נעשה התכללות שמאלא בימינא כו' ע' בשער היחוד פ'^מט.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org