סימן קיא
א
סימן קיא
אודות מ"ש הנ"ב בתשו' חי"ד סי' מ"ח באשה שאינה יכולה להטהר לבעלה בין וסת לוסת מחמת שבין וסת לוסת מוצאה דם על עד הבדיקה. ויש לה כאבים בכליות ומגבה. לסמוך על בדיקת המוך דחוק וכמו שיתבאר לקמן ענין הבדיקה. ובמה"ת סי' ק"א פסק במוצאה קורט להקל ע"י בדיקה זו אפילו בלי שום כאב והחוות דעת סי' קצ"א סק"ח חלק עליו דבדיקה זו לאו דסמכא היא כלל. והגאון מו' חיים צנזר ז"ל בתשו' נ"ב סי' מ"ה ג"כ חלק ע"ז. ועוד יש לערער ע"ז מטעם אחר דאף אם יהיבנא לי' שע"י הבדיקה נתברר שמצאה דם בצדדין מ"מ כיון שאין שם מכה אינו כדאי לתלות בזה דם הנמצא בבדיקת עד נגד רוב דמים שבמקור וכמו דאין תולין בדם העלייה ומכה שאני שהגרת המכה מצויה וכעין זה יש בתשו' מ"צ סי' ס"ז בשם הח"צ:
והנה תחלה נדבר בענין מהות הבדיקה אם יש לסמוך עליה או לא. גרסינן בנדה רפ"ק (ד"ג ע"א) איבעית אימא היינו טעמיה דשמאי דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי. והלל כותלי בית הרחם העמידוהו. ושמאי כותלי בית הרחם לא מוקמי דם. משמשת במוך מא"ל (ממלאה אשה אותו מקום מוכין לשאוב את הזרע שלא תתעבר ואינו נוטלתו משם אלא בשעת הצורך ושמא מוך העמיד את הדם. ג' נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה). פי' בשעת הצורך ר"ל בשעת הטלת מי רגלים ויש לפרש בשעת התשמיש ותלוי במחלוקת רש"י ותוס' ביבמות די"ב אם רק אחר התשמיש ממלאה במוך שיהיה נקלט הזרע בהמוך כ"מ בתוס' ביבמות די"ב ב' ושאר דוכתי. ומפירוש רש"י שם משמע דמשמשת במוך היינו שנותנת באותו מקום קצת מוך קודם תשמיש שיהיה המוך שם בשעת תשמיש ממש וכ"כ היש"ש בפ"ק דיבמות סי' ח' בשם ר"י בתוס' דכתובות דל"ט ע"א וראי' מריש נדה דקאמר משמשת במוך מאי איכא למימר דמשמע להדיא דמיירי במוך שמונח באותו מקום כל שעה כו' וכן משמע מלשון הרא"ש שלפני תשמיש קאמר כו' עכ"ל היש"ש וכ"ה בשט"מ בכתובות שם בהדיא בשם הרא"ש. אמר אביי מודה שמאי במשמשת במוך וצ"ל איך מיירי אם נמצא דם על המוך. או לא נמצא על המוך דם. ונ' דאם לא נמצא דם על המוך כלל רק הדם נמצא למעלה מהמוך או למטה מהמוך אין סברא שיודה שמאי לחוש למפרע. דהרי שפיר י"ל אם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי דהא ליכא למיחש שמא המוך העמיד את הדם דא"כ היה נמצא על המוך ג"כ. שאם יגע הדם במוך עד שהמוך יעכבנו ויעמידנו איך אפשר שלא יוקלט מראה דם במוך היהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה. ואי אפשר לומר דהדם נמצא למעלה מהמוך ולא נגע עדיין במוך דא"כ איך שייך לומר שהמוך העמידו כיון דעדיין לא פגע ולא נגע בהמוך וכש"כ שא"א לומר שהדם נמצא למטה מהמוך ויצא בחלל שהי' בין מוך לכותלי בית הרחם ומשום הכי לא נמצא על המוך כלום דא"כ כש"כ שא"א שיודה שמאי. דהא אין לחוש שהמוך יעמיד את הדם שהרי עינינו רואות שגם עכשיו לא פגע ולא נגע במוך מדלא נמצא כלום על המוך וע"כ שהיה חלל בין המוך לכותלי ביה"ר וכדאמר רבא דמכויץ כויץ ויש מקומות לדם לצאת. ואביי דפליג עליו אי אפשר שיחלוק עליו בכה"ג שיש ראי' ברורה שהיה מקום לדם לצאת מדלא נמצא כלום על המוך אלא ודאי ברור דאם לא נמצא על המוך כלום לא מודה שמאי כלל אלא ס"ל דאין לחוש אז כלל למפרע. (וגם י"ל דאפילו הלל מודה בכה"ג דהא הלל ס"ל דחיישינן רק מפקידה לפקידה ומוך י"ל דהוה כפקידה דזה שממלאה מוך בדיקה מעלייתא היא כמ"ש בש"ע סי' קצ"ו ואף אם (לא) נמצא למטה מהמוך ובעוד שהמוך הי' בפנים והמוך נקי דאז עכצ"ל דמכויץ כויץ אח"כ מ"מ עכ"פ אין לה לחוש רק מזמן שכויץ ואילך ולא אשעת שימת המוך עכ"פ כיון דהמוך נקי ה"ז כפקידה ואפי' כשניכווץ נהי דיש מקום לדם לצאת. אבל לומר שנתעכב שם הדם בכותלי ביה"ר ושעכ"ז יהיה המוך נקי הוא חששא רחוקה. ומ"מ י"ל דחיישינן זה כמו בבדיק' שלפני התשמיש דאינו ממעט לפי שאין מכניסתו בחורין ובסדקין. ויש לחלק שהמוך הוא בעומק יותר מיהו כשהוציאה המוך נקי ואח"כ נמצא דם ודאי הלל יודה ג"כ דאין לחוש למפרע דמהסתם חשבינן מוך לבדיקה מעליא וצ"ע) אלא ודאי מיירי שנמצא דם על המוך ג"כ וכשהוציאו המוך נמצא ג"כ לדם למטה בכותלי בית הרחם. לכן מודה שמאי דחיישינן דמעיקרא אתי אלא שהמוך העמידו ועכבו עד כשהוציאו המוך ירד דם למטה. ולכן בהא ג"כ מודה שמאי דחיישינן למפרע ורבא פליג על אביי ואמר מוך נמי אגב זיעה מיכווץ כויץ ויש מקומות לדם לצאת וע"כ לא חיישינן כלל למפרע דאי איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי שלא היה המוך מעכבו אלא תלינן דזו הרגע נמשך הדם מהמקור ומודה רבא במוך דחוק דשפיר חיישינן שמעכב את הדם ולכן חיישינן למפרע והיינו אם כשהוציאה המוך נמצא דם וגם נמצא על המוך ג"כ חיישינן כנ"ל. וה"ה אפי' אם בעוד המוך בכותלי בית הרחם נמצא דם למטה בכותלי ביה"ר וגם על המוך ג"כ מלמעלה אז חיישינן דהמוך עכבו לדם עד שגבר עליו במשך זמן וזב דרך המוך למטה אבל אם על המוך לא נמצא שום דם כלל אין שום סברא לומר שהמוך עיכב הדם וזה פשוט לפענ"ד. והנה פלוגתא דאביי ורבא לכאורה היא כעין פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן ד"ג ע"ב בקופה שאין לה שוליים ויש לה אוגניים דהא מוך סתמא אף שאינו דחוק לא גרע מאוגניים וע' תוס' ד"ה כי פליגי. וא"כ אביי כר' יוחנן ורבא כחזקי'. ויש לדחות דלמסקנא שם חזקיה ור' יוחנן פליגי בקופה בענין אחר. אבל ביש לה אוגניים טמאה לכ"ע ואכמ"ל:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור