סימן קמא
ה
אלא דלכאורה יש לקיים דבריו מ"ש סס"י ק"צ דפלוגתא דרמ"א וט"ז מיירי דוקא בלא הרגישה מטעם אחר והוא דבש"ע סי' קפ"ח ס"א משמע דבהרגישה אין טהורה אא"כ בדקה א"ע מיד אז תולה כשמצאה מראה טהורה וכ"כ בתה"ד ובדקה א"ע מיד ואם הוא בדוקא א"כ במצאה על חלוקה כתם א"א להקל ולתלות ההרגשה במראות טהורות שמצאה בחלוקה כיון שלא בדקה א"ע מיד לההרגשה. אכן באמת לכאורה אינו מובן אמאי בעי מיד מ"ש מדתלינן באימור הרגשת עד ועוד דבבדקה א"ע מיד תוך שיעור וסת להרגשה ראוי שיהיה טהורה אף בלא מצאה כלום כמו בוסתות אף למ"ד וסתות דאורייתא וכמ"ש הח"ד עצמו סי' ק"צ סק"ג ומקור הדברים מתשו' הג"מ גבריאל ממיץ ז"ל בתשו' שב יעקב סי' ל"ו בד"ה וא"כ מצינו דמ"ה ע"ב וז"ל ופשיטא בענין שכ' מהרא"י היכא דבדקה עצמה מיד ולא מצאה כלום דנ"ל אף דרוצה לדמות לדין וסתות למ"ד וסתות מדאורייתא היינו שמואל דס"ל בש"ס דט"ז דהוא מדאורייתא ואליבי' ס"ל דאף בדקה א"ע ונמצא טהורה אפ"ה טמאה נ"ל דהיינו דוקא כשבדקה א"ע אחר שיעור וסת. אבל כשבדקה א"ע מיד נראה דטהורה וראיה לזה דלכאורה יקשה בש"ס שם דט"ז ע"א כו' עכ"ל וע"ש דתירץ שם בד"ה ועוד דלא דמיא משום דלא משכחת בדיקה אחר הרגשה בכשיעור וסת כיון דאין עד בידה דמסתמא כך הוא דהא מהיכן תדע שתרגיש שיהיה עד בידה. משא"כ גבי וסתות כיון דידעה זמן וסתה העד בידה כו' ע"ש. ובתשו' השב יעקב אליו ד"נ ע"ד ד"ה ומ"ש כת"ר. וליישב דברי תה"ד צ"ל דס"ל כפי' ראשון דרש"י דט"ז ע"א ד"ה דכולי עלמא דבהא פליגי רב ושמואל דלרב אף דוסתות דאוריי' עכ"ז כשבדקה עצמה בשיעור וסת של וסתה ולא מצאה טהורה אבל שמואל ס"ל דאפ"ה טמאה. ואף דמסתמא קי"ל כרב כמ"ש התוספות שם. מ"מ אפשר דס"ל כיון דשמואל הוא מארי דדינא דהרגשה. א"כ מסתמא יחמיר בהרגשה כמו שהחמיר בוסתות דאפי' בדקה א"ע מיד בכשיעור וסת ולא מצאה טמאה וגבי הרגשה לא מצינו שחולק עליו רב. אך עכ"ז זהו רק ליישב דבריו. אבל באמת אינו נראה כן דמ"מ כיון דלרב כה"ג טהורה אף אי וסתות דאוריי' אין להחמיר גם בהרגשה יותר ועוד דכ"ז לפי' ראשון דרש"י. אבל לפמ"ש רש"י סד"ה וכאן ואיכא דאמרי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ור"ל דשמואל לא מיירי אלא כשבדקה א"ע אחר שיעור וסת. אבל בדקה א"ע תוך שיעור וסת גם לשמואל טהורה א"כ לפ"ז אין שום מקום להחמיר גם בהרגשה כה"ג. וע' במהרש"א שם דט"ז. וכיון שכן דגם בלא מצאה כלום יש להקל כשבדקה א"ע בכשיעור וסת א"כ במצאה מראה לבן וירוק דמיקל התה"ד אף היכא שאם לא מצאו כלום טמאה על כרחך דהיינו ודאי אף שלא בדקה א"ע בכשיעור וסת. וא"כ לפ"ז גם בפלוגתא דהרמ"א והט"ז י"ל דמיירי אף בהרגשה ויש לתלות ההרגשה במראות הטהורות שבחלוקה. ואף שבדקה חלוקה אחר שיעור וסת:
והנה את"ל דגבי הרגשה אין תולין להקל במראות טהורות אא"כ בדקה א"ע מיד כשיעור וסת לההרגשה כמו שפי' החוות דעת (תיבת מיד שבש"ע ותה"ד) סי' קפ"ח ס"ק ב' וסי' ק"צ בביאורים סס"ק ג'. וא"כ לדבריו א"א להקל במצאה על חלוקה כתם ממראות הטהורות ודם פחות מכגריס אם הרגישה ולא בדקה א"ע מיד. וגבי בדיקה בעד שאינו בדוק תיומ"י שהרגישה יש להקל בכה"ג. וכן פסק בתשו' גבעת שאול סי' ס"ז להקל גבי עד בכה"ג. וז"ל נשאלתי באשה אחת שהרגישה שנפתח מקורה ובדקה תיכף בחלוקה ומצאה כתם גדול ממראה הטהור רק שבתוך הכתם היה כמו נקודה קטנה אדומה מאד והוכיח דאף בשהרגישה תולין ההרגשה במראה הטהור כמו שתולין בדם המכה והדם המועט תולין במאכולת ע"ש. וא"כ יהיה כתם שמצאה בחלוקה חמור יותר מעד שאינו בדוק. אך זה אינו קושיא דהטעם מחמת ההרגשה ובעד שאינו בדוק הרי בדקה א"ע תומ"י שהרגישה לכן יש לתלות ההרגשה במראות הטהורות משא"כ גבי כתם שבחלוקה שלא בדקה א"ע מיד ממש לכן טמאה מחמת ההרגשה. אך באמת כבר כתבתי דלתלות ההרגשה במראות הטהורות שבחלוקה לענ"ד דתלינן אף אם לא בדקה א"ע מיד ממש כמו שהוכיח השב"י סס"י מ"ד בהא דתלינן בהרגשת עד. והס"ט סי' ק"צ סס"ק ד' כ' ודע דאף מה שנראה מדברי תה"ד שם כו' אילו מצאה שום מראה טהורה היא יכולה לתלות הרגשתה בזה יש לספק עד כמה יכולה לתלות בהא דהא ודאי אין סברא דאם הרגישה ואחר זמן רב בדקה א"ע ומצאה מראה טהורה שתהיה יכולה לתלות הרגשה זו בהא דאם כן אם איתא דהוי דם מעיקרא בשעת הרגשה מאן עכביה עד השתא והיה לו לצאת כו' וע' בתוס' ד"ס ע"ב ד"ה בעלה פטור וכו'. א"ו צ"ל דתיכף לההרגשה בדקה א"ע כו'. וא"כ עדיין ספק עד כמה מקרי בהא מיד כו' דכל שבעלה פטור כו'. ואפשר לחלק וצ"ע עכ"ל. ויש לומר החילוק דהתם משום חזקת טהרה של הטהרות ושל האשה מוקמינן להו אחזקתייהו ואמרינן דהדם אתי אח"כ. וא"כ הכא ג"כ מחמת חזקת טהרה של האשה י"ל להפך שהמראה טהור היה תחלה ונתעכב קצת בהמקור שהרי לקדשים חוששין שמא נתעכב מעת לעת. ומיהו צ"ע ללישנא דאי איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי אפשר א"צ כלל לטעם דחזקת טהרה כדמשמע מהתוס' פ"ק דף ג' סע"א בד"ה ואיבעית אימא. בהגליון ומיהו לפ"ז כו' ושמא טעמא כו' ומ"מ י"ל דמ"מ כשהחזקת טהרה מסייע לומר שנתעכב הדם קצת לא אמרינן אם איתא דהוה כו'. אך כ"ז זהו במצאה המראה טהורה בתוך רחמה ע"ז שייך טענת הס"ט דהא ודאי אין סברא כו' אם איתא כו' וכנ"ל. אבל במצאה המראה טהור על חלוקה אין שייך לומר כן ובכל הכתמים שנמצאים בחלוקה דודאי מעיקרא אתי. ומתייבשים ומשתהים על החלוק. וא"כ שפיר אין מניעה מלתלות ההרגשה במראה טהור זו אף אם לא בדקה א"ע מיד לההרגשה ומה גם גבי כתם הנ"ל דגם את"ל לתלות ההרגשה בטפת דם שבו ע"כ תאמר שבא מכבר מעת שהרגישה. א"כ מדוע לא נאמר שההרגשה היה מחמת המראה טהור שמרובה יותר והט"ד בא ממאכולת. ואם משום ההרגשה עצמה שמא היה דם נפל לחוץ ושלא על החלוק ג"כ י"ל כיון שיש לתלות במראה טהור שעל החלוק אין לחוש ובלא"ה הרמ"א והרדב"ז הקשו על סברת התה"ד ולכן המ"י היקל בנשים שהם בחזקת מסולקות דמים א"כ גם כה"ג יש להקל. ועיין עוד בס"ט סי' ק"צ סק"ג ד"ה בשו"ת אמ"ו שכ' דדוקא בפתיחת המקור החמיר התה"ד כו'. משא"כ בהרגשה שניתזין ממנה דבר מה כו':
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור