סימן קכט
ג
השטה הב' הוא פי' התוספות דחתיכה דמטהר ר' אליעזר היינו דומיא דשפיר שהיא סתומה מכל צד דאין דרכה לראות דם בחתיכה זו מש"ה הוי חציצה לכ"ע וממעט מבבשרה אבל בחתיכה העשויה כשפופרת שהוא כמו קנה חלול מטמא ר"א אע"ג דמטהר ברואה בשפופרת היינו משום דאין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת לכן חוצץ. אבל בחתיכה העשויה כשפופרת ס"ל דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה כזו (משא"כ בחתיכה הסתומה כשפיר מודה דאין דרכה כו') מש"ה לא מהני החציצה וכדפרש"י לעיל גבי ר' יוחנן בשם רשב"י (מיהו לר' יוחנן אפי' בחתיכה דומיא דשפיר דרכה לראות משא"כ לר' אליעזר כנ"ל. ולפ"ז גם להתוספות האי דרכה של אשה כו' לא הוה ממש כאותו שאמרו למעלה בר' יוחנן. וכיון דע"כ גם לשיטתם מוכרח לומר דאף ע"פ שהלשון שוה מ"מ הפירוש מתחלף קצת וכמש"ל בשם הרשב"א ממילא גם לפרש"י לק"מ מהא דאין דרכה כו' שהקשו התוס' על רש"י כנ"ל) ורבנן בתראי ס"ל דגם בחתיכה כזו אין דרכה כו'. ולכן הוי חציצה. אבל בפלי פלויי גם רבנן מטמאים כיון דדם נדות הוא ונוגע בבשרה ואע"ג שאין דרכה כו'. והרוויחו בפירושם זה נגד פרש"י דלק"מ מה שהקשו הם על רש"י מהא דפי' אין דרכה כו'. וגם קושייתם דא"כ לא הוו פליגי רבנן אמאי דקאמר ר' אליעזר בהדיא יתורץ קצת לשיטתם עי' מהרש"א דהרי פליגי בדרשה דבבשרה הנזכר בהדיא בר"א דר"א לא ממעט מיניה רק חתיכה דומיא דשפיר ורבנן ממעטי אפי' חתיכה העשויה כשפופרת. משא"כ לפרש"י אית להו דרשא דבבשרה ע"ד דדריש ר"א. ועי' בכו"פ סי' קפ"ח כ' דלפי' התוספות קשה קושיית מהרש"א. ור"ל דזה לא נק' דפליגי רבנן אמאי דקאמר ר"א בהדיא ומזה כ' סמך לפירוש הר"ש מקוצי וכבר כתבתי לעיל בשם הרמב"ן דקושיא זו לאו מלתא היא גם בתוס' שמהם מקור דבר זה לא נזכר זה לקושיא רק לפרש דברי המקשן ע"ש בתוס' דכ"א סע"ב. והנה גם קושיא הראשונה דהרשב"א לק"מ לשטת התוס' כמובן. אבל הקושיא הב' דהרשב"א במקומה עומדת גם לשטת התוספות דא"כ ה"ל למנקט עיקר פלוגתייהו דהוא בחתיכה העשויה כשפופרת ולמה העיקר חסר. ואדרבה קושיא זו עצומה ביתר שאת לפי' התוס' מלפרש"י דאילו לפרש"י דפלוגתתם הוא בדפלי פלויי א"כ אע"פ שאין זה מבואר בפירוש מ"מ מובן הוא בבירור דר"א מטמא בכה"ג כמש"ל אות ב' וכן מובן ברור דרבנן בתראי מטהרי כיון דאומרים שאין זה דם נדות כלל ומש"ה כיון דמובן בבירור י"ל שלא הוצרכו לפרש כדי לקצר. משא"כ להתוספות דבחתיכה העשוייה כמין שפופרת פליגי ומטמא ר"א אף ע"ג דאינה פלי פלויי זה אינו מובן כלל וכלל מדברי ר"א. דבשלמא פלי פלויי שפיר מובן דר"א מטמא כיון דממעט חתיכה מבבשרה היינו דוקא בדשיעא. אבל בדפלי פלויי הרי הוא נוגע בבשרה. אבל לומר שמטמא ר"א אפי' בחתיכה דשיעא מנ"ל לאביי דהא ר"א סתמא אמר ולא בשפיר ולא בחתיכה והגם שי"ל חתיכה דומיא דשפיר מ"מ אין זה מוכרח כלל. (ועי' במהרמ"ל שהקשה על התוס' האיך משתמע כו' דמטמא כו') וכן ברבנן בתראי אין מוכרח כ"כ דמטהרי בכה"ג מאחר דאין זה דם נדה דקאמרי ר"ל שלא טימא הכתוב בכה"ג שמא זהו דוקא בחתיכה דאיירי בהו דהיינו דומיא דשפיר וא"כ קשה דעיקר פלוגתייהו חסר בדבריהם וכמו שהקשה הרשב"א והעולה מדינא לשטת התוספות דבפלי פלויי טמאה לכ"ע ובחתיכה דשיעא טהורה אפי' עשויה כשפופרת דהא קי"ל כרבנן נגד ר"א. ועוד דרבא אמר דכ"ע אין דרכה כו'. ולפ"ז לשטת התוס' ג"כ אין לטהר נדון דפארפאל כמו לפרש"י לעיל. דהא לדידהו ג"כ לא סגי בטעמא דאין דרך רואה בכך אא"כ יש ג"כ חציצה דלכך בפלי פלויי טמאה. וכן תפסו הב"ח ושאר אחרונים דדין דנעקר חתיכת המקור שהתיר הר"ש מקוצי א"א לטהר לפי' התוס'. אמנם כאאזמו"ר הגאון נ"ע בסי' קפ"ח סק"י כ' דטעמא דמטמא בפלי פלויי לפ"ד התוס' י"ל משום דכיון דהחתיכה פלי פלויי מקרי דרך ראייה דלא איכפת לן בחתיכה שיצא עמו כו'. אבל היכא דודאי אין דרך ראייה בכך טהורה אע"ג שהדם נוגע בבשרה ממש ע"ש. וצ"ע דלכאורה לפרש"י ותוס' עיקר המיעוט מבבשרה הוא משום חציצה כמו שנקטו בלשונם ונוגע בבשרה כו'. אלא דבעינן שיהיה אין דרכה כו' דאל"כ אין זו חציצה וביותר מוכרח זה לפרש"י דהא לר"א אע"ג דדרכה של אשה לראות דם בחתיכה מ"מ טהור מגזה"כ משום חציצה אלמא דהעיקר משום חציצה א"כ ה"ה להפך דאף ע"ג דאין דרכה כו' אי ליכא חציצה טמאה. ואפשר מה"ט לא כתב אאזמו"ר נ"ע רק דלפי' התוספות והרמב"ם י"ל כן ולא הזכיר פרש"י משום דלפרש"י ודאי א"א לומר כן כנ"ל:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור