סימן מח
ג
והנה מדברי התויק"ו נראה שיש חילוק טובא בין לראות שלא יצא המחט לחוץ. ובין בדיקה שלא יש שם נקב מבחוץ. וז"ל בד"ה ולפ"ז היוצא לנו מזה דאם לא בדקום אם יצא המחט לחוץ אסור לכ"ע אפילו בדיעבד. אבל אם ראינו שאין המחט יוצא לחוץ רק שלא בדקום אם יש שם נקב מבחוץ תליא בפלוגתא דלהרשב"א והר"ן אסור אפילו דיעבד כו' אבל לפ"ד ר"ת ולהפוסקים דעימיה ולפמ"ש גם להרמב"ם ורש"י דינא הכי. דבדיעבד עכ"פ כשרה אם לא בדקום אפילו יש שם נקב עכ"ל. והנה לכאורה גם לדבריו מ"ש דלהרשב"א אסור אפילו דיעבד אם לא בדקו לראות אם יש שם נקב עכצ"ל דהיינו רק כנגד מקום המחט וסמוך לו לגמרי שם מעכב הבדיקה לראות שאין שם נקב. אבל אם שם בדקו וראו שאין שם נקב אף שבשאר מקום ביה"כ שרחוק קצת מן מקום המחט לא בדקו לראות שודאי אין שם נקב אין זה מעכב כלל דהא אנו אין חוששין רק שמא ניקבה המחט לחוץ ואח"כ חזרה לאחוריה ואין לחוש לזה רק במקום שהיא תחובה. וא"כ כיון שאין צריך בדיקה רק כנגד המחט ממש וסמוך לו מעט. א"כ מהו שכתב אבל אם ראינו שאין המחט יוצא לחוץ רק שלא ראינו אם יש נקב. זה אינו מובן דכיון שראינו שאין המחט יוצא לחוץ משמע שהיפכו את ביה"כ וראינו שאין המחט יוצא לחוץ. א"כ זהו ג"כ בדיקה שלא ניקבה המחט לחוץ באותו מקום. ועיין עוד בתויק"ו דצ"ט ע"ב ד"ה אבל אחר העיון. שכ' והיינו שראינו שלא יצא המחט לחוץ. ושם ד"ה נחזור לענינינו דלר"ת והרמב"ם בין בהמסס בין בביה"כ א"צ בדיקה רק לראות אם המחט יצא לחוץ. וכיון שראינו שאין המחט יצא לחוץ סגי כו'. ולפמ"ש גם רש"י ס"ל כן דעכ"פ בדיעבד א"צ בדיקה עכ"ל. ואינו מובן דכיון שראינו מבחוץ שלא יצא המחט לשם. א"כ זהו ג"כ בדיקה שלא ניקבה לשם. וא"כ מהו א"צ בדיקה. וצריך לדחוק לדבריו דאף שראו בצד החיצון שלא יצא המחט לשם עדיין אין זה מוציא מידי ספק שמא עכ"ז יש שם נקב דק אף נגד מקום המחט ממש. אבל הת"ש סי' מ"ח ס"ק י"ג לא ס"ל כן אלא דלידע שאין המחט עוברת לחוץ כ"א היא מבפנים ונקרא מצד אחד אינו ע"י שהפך את הביה"כ וראה שאין המחט יוצא לחוץ. כ"א שיודעים לפי אומד דעתם והרגשתם שהמחט רק בקצתו. וס"ל להרא"ש דא"צ להופכו ולראות שאין שם נקב. אמנם דעת הרשב"א והר"ן דבדיקה אם לא נקוב מעכב אפילו דיעבד אע"ג דהרגיש שאין המחט רק בצד אחד יעו"ש. לפ"ז אם הפכו וראה שאין המחט יוצא לחוץ כלל י"ל זהו נק' ג"כ בדיקה שאין שם נקב. דהא לא חיישינן רק שמא ניקבה המחט במקומה וחזרה לאחוריה. א"כ כשרואה מבחוץ נגד מקום המחט שלא יצאה לחוץ כלל מסתמא רואה ג"כ שאין שם נקב. וא"כ בדיקה זו מבחוץ שלא יצתה המחט לחוץ היא ג"כ בדיקה שאין שם נקב. וע' פמ"ג בשפ"ד סס"ק כ"ה. והנה הת"ש ס"ק י"ד כ' דישתקע ההיתר מ"ש הש"ך ס"ק כ"ה. והתויק"ו דף ק"א א' חלק עליו. ואפ"ל הת"ש לא החמיר רק כשלא ידע באומד דעתו שלא יצא המחט לחוץ. אבל אם ידע י"ל שלא חלק כ"כ. והפמ"ג שם כ' דאף שידע באומד הדעת כל שלא בדק בדיקה מיוחדת שלא יצא לחוץ אין להתיר. עכ"פ אין השגת התויק"ו כלום דהא לדעתו ג"כ צריך לראות מבחוץ שלא יצא המחט לשם. ובכה"ג מתיר הת"ש ג"כ אף לפ"ד הפמ"ג:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור