סימן קכט
ח
וכ"ז מיירי בחתיכה שנתלשה מן המקור. ואמנם ענין פארפאל שכמו מעי מהרחם נופל למטה סמוך למקום השתן כו' אף שאין כאן תלישה מהמקור מ"מ דעת תשו' שב"י שלפ"ד הט"ז בהר"ש יש להקל הואיל דאין דרך האשה להיות רואה כך. וז"ל הכו"פ שהראיי' הנכונה צ"ל למעלה מבית החיצון אבל שיהא הרחם מתפשט למטה ומשם יזוב הדם אין דרך ראיי' כלל עכ"ל. וכן תשו' פנ"י סי' ו' התיר בזה מחמת דברי הר"ש אף שבהנדון דפנ"י אין שום תלישה מהמקור רק שכמו מעי מהרחם נופל למטה כו'. ובנדון דהר"ש משמע שהפנ"י מפרש ג"כ שנתלשו חתיכות מהמקור עכ"ז משוה אותן הפ"י נד"ז לנד"ז משום דגם בזה אין דרך ראיי' כמו בחתיכה שנתלשה (אלא דבנדון דהפנ"י הי' המעי מהרחם יוצאים לחוץ ממש ואפשר אינו כן ע"ש בהשאלה ותולין כך ברחמה כו') וכ"כ הס"ט בתשו' הא' לדודו שלדעת הט"ז בדברי הר"ש שכ' כשהמקור מוליך עמו דם אין דרך ראיי' בכך וכ"ד פ"י ול"ח. א"כ בנד"ז דפארפאל נמי טהורה. אבל לפי' הב"י והב"ח נד"ז אינו דומה לעובדא דהר"ש שהר"ש לא הקיל רק משום שאין דרכה של אשה לראות דם בתוך בקעי חתיכה שנתגדלה במקור או שנתלשה מהמקור. משא"כ גבי פארפאל שרואה דם להדיא בלא חתיכה רק שהמקור נפל בביה"ח מנ"ל דאין דרך ראיי' בכך והכו"פ והתשו' מעיל צדקה שניהם פי' דהנדון דהר"ש היינו ממש פארפאל ולא חתיכה שנתלשה לגמרי. ולכן הכו"פ סמך ע"ז להקל בבודקת ומוצאה דם בלי הרגשה הואיל ובלא"ה דעת מהר"מ בהגמי"י דבעי' דוקא הרגשה אפי' בבדיקה. אמנם המע"צ מחמיר שלא לסמוך להקל על פי' ר"ש כי ממימרא דר"ל משום ר"י נשיאה דף מ"א ע"ב משמע דוקא כשנעקר המקור (והתם ג"כ לא שנתלשה החתיכה רק ע"ד פארפאל שנפל החתיכה) ונפלה ממנו חתיכה ולא יצאה ממנה דם טהורה אבל אם יצא ממנה דם טמאה. והר"ש יפרש דאפילו דם יוצא אח"כ מהחתיכה טהורה ואינו במשמע. ובאמת לכאורה יש עוד ראי' ברורה יותר דר"ל לא ס"ל הך דינא דמפני שאין דרך ראיי' בכך תהי' טהורה דהא בדף מ"א שם אר"ל לדברי המטמא בדם מטמא באשה כו'. הרי ס"ל דאפי' יצא הדם דרך דופן היא טמאה נדה כאילו יצא דרך ערותה דהא רבנן מטמאי שם בדם והלכתא כוותייהו נגד ר' שמעון. ואין לך שלא כדרך ראיי' גדול מזה וכ"ש וק"ו בדם שיצא דרך ערותה רק שניתק הרחם ממקומו. וא"כ י"ל דמה"ט לק"מ קושיא זו דמאי מותיב מר"ל הא איהו ס"ל דאפילו לא יצאה המדוה דרך ערותה כ"א דרך דופן טמאה אלמא דלא ס"ל דבעינן כדרך שהנשים רואות אבל אנן דלא קי"ל כוותיה בהא י"ל כדברי הר"ש. אך זה יש להקשות דהא אפילו לר' יוחנן שם דפליג אריש לקיש ומטהר באשה היינו משום דיליף מקרא דאינו טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה. משמע הא כשיצא דרך ערותה טמאה אף שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות לראות. דאל"כ ל"ל קרא לטהר כשיצא דרך דופן תיפוק לי' דאפילו דרך ערותה טהורה בראתה שלא כדרך הנשים. וא"כ עכצ"ל הטעם דבבשרה ולא בשפופרת דס"ל לר"י גם כן דטהורה כמ"ש בגמ' דכ"א ע"ב אינו משום שלא ראתה כדרך הנשים כפי' הר"ש מקוצי דז"א לר"י אלא משום חציצה דבעינן שיהי' נוגע בבשרה כדפי' רש"י. וראיתי בס"ט שם בתשו' דודו השני' שכ' דמאן לימא לן דזה (שרואה דרך דופן) נק' שלא כדרך ראייתן. ולכאורה דבריו תמוהין בזה. וצריך לדחוק לומר דכיון דר"י משום רשב"י אמר זה בדף מ"א דבעינן שיצא מדוה דרך ערותה ורשב"י מחמיר בדף כ"א יותר מר"א דס"ל דהרואה דם בחתיכה דשיעא נמי טמאה אף שיש חציצה דס"ל מין במינו אינו חוצץ משא"כ לר"א הוי חציצה אע"ג דדרכה כו' וכיון דמחמיר יותר מר"א מכ"ש דלא ס"ל כרבנן בתראי שם דמקילי יותר מר"א דהיינו אפילו פלי פלויי משום שלא ראתה כדרך הנשים ע"כ הוצרך להביא מהפסוק לטהר כשאינו יוצא דרך ערותה. אבל לרבנן בתראי שם באמת א"צ לזה דכ"ש הוא מבבשרה ולא בחתיכה כו'. (אחר זמן רב מצאתי כן בס"ט בחידושיו דכ"ב ע"א סד"ה כי פליגי בחתיכה וז"ל ראיתי מי שהקשה על סברת הר"ש מהא דלקמן דמ"א ע"ב מהא דאר"י משום רשב"י כו' ולק"מ כו' ע"ש) ומיהו במכות די"ד ב' ואידך מבעיא ליה כו' משמע דנצרך דרשה זו דר"י משום רשב"י גם לדידן. ולכן צריך עיון:
ואפשר לצדד עוד ולומר דהסוגיא דדף מ"א לא אתיא כשמואל דבעיא הרגשה דאת"ל דבעינן הרגשה אין סברא שיהי' טמאה דרך דופן דהרגשה אפשר אינו רק כשיוצא דרך ערותה גם בהא דר"ל דמקור שנעקר ונפל לארץ ודאי א"א שיהי' הרגשה אף אם יצא משם דם וא"כ ל"ל לטהר מטומאת שבעה מחמת דדם אמר רחמנא ולא בחתיכה אפילו דם יש לטהר משום דבעינן שתרגיש בגופה. וכשהמקור ניתק לארץ י"ל דליכא הרגשה אף כשיצא משם דם מאחר דנתקלקל ג"כ ונשפך לחוץ. אלא נ' דר"ל לית לי' הא דשמואל ולמאן דלית ליה הא דשמואל י"ל באמת דהא דממעט הש"ס דכ"א מבבשרה ולא בחתיכה הוא רק משום חציצה ולא משום דבעינן שתראה כדרך שהנשים רואות. וע"כ יש סברא לטמא אף דם היוצא דרך דופן אבל לשמואל דממעט מבבשרה רואה בלא הרגשה י"ל דטעמא דממעט מבשרה ולא בחתיכה הוא משום דבעינן שתראה כדרך שהנשים רואות כו' וכמש"ל. וא"כ לפ"ז גם קושיית המע"צ על הר"ש מהא דאר"ל מקור שנעקר כו' לק"מ מטעם הנ"ל דר"ל לשטתיה דלא בעי הרגשה כו' ומבבשרה משום חציצה ממעט חתיכה משא"כ לשמואל וקי"ל כשמואל:
והנה השב"י סס"י ל"ז (ד"ה גם יצא) כ' לחוש בפארפאל שהוא חתי' המקור שנפל משום אין פתיחת הקבר בלא דם. אלא דלדעת הט"ז דס"ל דהדם שהוליך החתיכה עמו טהור אין נפ"מ בזה כו'. וע' בבאר יעקב דצ"ה ודף ע"ז עמוד א' ד"ה אמנם ודף ע"ח. והכו"פ כ' וז"ל וגם לא שייך כאן א"א לפתה"ק בל"ד כמו שהקשה השב"י כי אין זה כלל פתה"ק כי הרחם סתום כמו מקדם רק ירד מלמעלה למטה עכ"ל הביאו אאזמו"ר נ"ע. ולפע"ד אין תשובתו נוצחת לפמ"ש לקמן ענין הפארפאל בשם הדאקטור ר"י שכ' וזה דומה בתכלית לנפילת הכרכשתא מפי הטבעת כו' עד ואז נתהפך שטח הפנימי חוצה עכ"ל. א"כ אם תאמר כן בנפילת האם שנפל עליונותו ונתהפך שטח הפנימי חוצה א"כ אין הרחם סתום כמו מקדם שהרי אדרבה נתהפך כו' וא"כ יש כאן פתיה"ק ולכן ההכרח לצדד משום מ"ש השב"י דלדעת הט"ז כו' ובפרט כמש"ל דבלא"ה צ"ל דההיתר דפארפאל הוא ע"פ דעת הט"ז בהר"ש. ועוד י"ל משום דבשאלתות כ' גבי נפל וז"ל היכא אמרינן א"א לפתיה"ק בל"ד היכא דגמר צורתו דולד דמיפתח טפי. אבל הכא כיון דלא גמר צורתו דולד ולא מפתח טפי אפשר לפתיה"ק בל"ד וכן הלכתא עכ"ל. ומבואר בחי' הרמב"ן והרשב"א שכן הי' גרסתם בגמ' בכריתות ד"ט וכ"פ הרשב"ץ בפסקי נדה שלו. וא"כ גבי נפילת המקור דבלא"ה ל"ד לנפילת חתיכה דעלמא מהמקור כמ"ש בבא"י יש לצדד דאפשר לפתיה"ק בל"ד. אלא שעדיין יש לחוש ממ"ש בחה"ר ר"פ המפלת דת"ק דר' יהושע אע"ג דס"ל יש פתה"ק בל"ד היינו דוקא כשבדקה ומצאה טהורה כו' ע"ש. אך בחי' הר"ן כ' ול"נ דאפי' לא בדקה טהורה כו' ע"ש:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור