סימן לו
ז
ואם באנו לצאת י"ח דעת הטור שכתב גבי גלדי גלדי והיא שלמה. דמשמע לכאורה דצריך איזו בדיקה אזי ודאי יוצאי' ע"י בדיקת נפיחה. דעי"ז מתברר שהיא שלימה בלא נקב כמו גבי מחט שנמצאת בריאה. ואף שכאן הבדיקה בעוד שהגלדי מחובר עליה ואיכא למיחש שהגלדי סותם הנקב הרי עכ"ז כה"ג חשוב בדיקה במקום דצריך בדיקה כגון גבי כסדרן וריאה הסמוכה לדופן לפ"ד המצריכים בדיקה. (וכ"מ מדברי הפרי תואר דהא מ"ש הפר"ח דא"צ בדיקה פשטא דמילתא משמע דקאי אנפיחה וכמ"ש במהרשד"ם בהדיא. וקליפה מאן דכר שמה בש"ע כאן סס"י ל"ח. ואהא פליג הפר"ת משמע דמצריך נפיחה. וא"כ בזה יוצאים גם דעת הטוש"ע דכתבו והיא שלימה). כמבואר בסמ"ג. מיהו יש לחלק ע"פ מ"ש הת"ש סי' ל"ט סס"ק ט"ו וז"ל ומ"ש וא"צ להסיר הסירכא תחלה כ"מ דעת הפוסקים דהבדיקה היא אליבא דשטת רש"י לראות אם הסירכא סתמה בטוב להנקב עכ"ל. וביאר דבריו הלב"ש שם ס"ק מ"א כיון שכתבו הפוסקים דא"צ בדיקה רק לשטת רש"י דאין סירכא בלא נקב ולדידיה אם נסתם הנקב בסירכא כסדרן כשר ואין צורך הבדיקה רק לראות שהנקב נסתם היטב ע"י הסירכא מש"ה הבדיקה כאשר הוא עם הסירכא עכ"ל. משא"כ בנדון זה דאם היה נקב אין הגלדי סותם דה"ל קרום שעלה מחמת מכה בריאה ואינו קרום. ולא דמי לסירכא בכסדרן דהסירכא מתחזקת ע"י אונא חברתה. משא"כ הכא. וכיון שאם היה בה נקב טרפה אם איתא דצריך בדיקה י"ל דלא מהני הבדיקה בעוד שהגלדי עליה. מ"מ הא גבי סירכא תלויה שכ' הרמב"ם דנופחין אותה לראות אם היא שלימה מן הנקב. משמע מדברי השמ"ח סי' ל"ט סעיף למ"ד דנפיחה זו היינו בעוד הסירכא תלויה עליה. וכן מוכרח מדבריו סס"ק מ"ה דא"א לסור התלויה בסכין ואח"כ לבדוק דקרוב הדבר לקלקל ולהפסיד בידים. ולמעך ולמשמש א"צ רק בדבוקה ולא בתלויה ע"ש וכן כ' הפמ"ג במשבצות ס"ק י"ב וחלק על הבל"י ס"ק כ"ט שכ' להפך דלא שמענו כן ע"ש. הרי אף שהסירכא עליה מ"מ חשוב נפיחה לומר שעי"ז נמצאת שלימה. וכן מצינו גבי ריאה הסמוכה לדופן דבדקינן לה ומהני הבדיקה אפילו בעוד הסירכא היא על הריאה כמ"ש אאזמו"ר נ"ע בתשו' להגאון דק' בריסק וכתב כמבואר שם בר"ן בהדיא. והוא מש"ש הר"ן ואם תשאל ותאמר כו' מאי מהני בדיקה כו' לא תפיק זיקא שהרי סירכא זו סותמתה כו' י"ל כו' מיהו כל היכא דאיכא למבדק בדקינן עכ"ל ע"ש. וא"כ כמ"כ גבי גלד שכ' הטור והיא שלימה י"ל היינו שבודקין ע"י נפיחה כשהגלד עליה ונמצאת שלימה. דאת"ל לקלוף ואח"כ לבדוק קרוב הדבר לקלקל בידים יותר מבסכין גבי סירכא תלויה. וכמו שמצוי גבי שלופרוק כשקולפין אותו מזיע הריאה טפי דמים. ויש לומר שקלקול זה בא בידים כי מעולם לא ניקבה הריאה והקרום עלה בה שלא מחמת מכה ונקב. רק שאח"כ נדבק בחוזק וכשמקלפין אותו מתקלקל מעט מזעיר עור הריאה ומזיע טפי דמים. ולכן ג"כ לא מפקא זיקא. וכמו אם יקלפו עור א' של הריאה מעור השני ודאי יצאו ג"כ טפי דמים. ועוי"ל לפמ"ש הת"ש עצמו גבי סירכא ממקום למקום שי"ל דכשרה אף לפרש"י משום שמתחזקת בראשה השני. משא"כ בקרום העולה מחמת מכה שאין חיזוק כ"א במקום המכה ע"ש בת"ש ס"ק מ"ח. א"כ אם הקרום מתפשט ודבוק גם להלאה הרבה י"ל דדומה לסירכא ממקום למקום. ועוי"ל לפ"ד תשו' פמ"א ח"א סי' א' [חסר קצת]:
קיצור. ולצאת דעת הטוש"ע שכ' גבי גלדי והיא שלימה י"ל דיוצאין ע"י בדיקת נפיחה כמו שהיא עכשיו בלי קילוף תחלה דאת"ל לקלוף ואח"כ לבדוק קרוב הדבר לקלקל בידים. וא"כ בנדון השאלה כשהקרום דק ומראיה אינו כמו בשר בלוי י"ל שלא היו צריכין לקלוף הקרום מעל הריאה מאחר שהוא דק ואינו כמו בשר בלוי ולכן אף [אם] אירע שקלפוהו ומזיע טפי דמים יש לומר שמחמת הקילוף נתהוה זה וכמש"ל [סי' ל"ז] בד"ה בענין קרום שעלה מחמת מכה. אבל לתלות שזהו זיעה בעלמא כדברי הלב"ש סי' ל"ט ס"ק ר"ג אין נראה כלל:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור