סימן קלח
ז
והראי' השנית שהביא הפמ"א מהא דגבי ספק נגעים (נזיר דס"ה ע"ב) מייתי' מקראי דעד שלא נזקק לטומאה טהור וכן לר' יהושע גבי ספק אם בהרת קדמה מייתי לה מקרא דכתי' לטהרו תחלה. וא"כ מוכח להדיא אי לאו קראי לא סמכינן אחזקה והתם מטהרינן מגזה"כ. דבריו תמוהין לענ"ד דהא תלמוד ערוך מנגדו בכתובות (ע"ה ע"ב) דאמרי' התם בהדי' דטעמי' דר"י הוא משום דאזיל בתר חזקה דגופה וכבר הקשו התוס' ע"ז מסוגי' דנזיר דמשמע דיליף מלטהרו ותירצו דמהתם ילפינן דאזלינן בתר חזקה. ור"ל דאזלינן נמי בכל דוכתי בתר חזקה ולא בנגעים בלבד דאל"כ לא א"ש מ"ש רבא כי לא אזל ר"י בתר חזקה דגופה היכא דאיכא חזקה דממונא כו' ע"ש. ובחי' הריטב"א תירץ בע"א דקרא אסמכתא בעלמא הוא. וכתב שכן תירץ הראב"ד וא"כ למדנו עכ"פ דלר"י אזלי' בתר חזקה בלהבא ג"כ בהיפך ממ"ש הפמ"א. וע"ש בתוס' כתובות דע"ה ע"ב בד"ה אבל היכא שכתבו פי' אע"ג דאיכא חזקה אחרת כנגד חזקת הגוף כו' דאי ליכא שום חזקה אחרת כנגד מאי אתא לאשמעי' כו'. וכ"כ בשט"מ שם בשם כמה גדולים ואח"כ כ' וז"ל עוד יש לי לפרש כדמשמע לכאורה ולא תקשי פשיטא דכי אמרינן מקרא אוקי מלתא אחזקה היינו היכא דאין שור שחוט לפניך כגון גבי הסגר הבית דפ"ק דחולין שלא ידיעא אי בצר הנגע בשעת הסגר ולכך אמרי' אוקי מלתא אחזקה. אבל היכא דהשור שחוט לפניך כגון הכא דהרי מומין לפניך איכא למימר דלמא סבר רבי יהושע דלא אזלינן בתר חזקה אפי' שלא במקום חזקת ממון ושום חזקה אחרת כנגדה דהיא עצמה שוברה בצידה דמה דאית לומר העמידנה בחזקת שלימה כל מה שתוכל כיון שנולדה שלימה אימא אפשר העמידנה בחזקת מומין כל מה שתוכל כיון דהרי מומין לפניך עכ"ל. הנה אף שזה כסברת הפמ"א לחלק בין חששא ובין ספק ממש. מ"מ הרי מובן דכוונת השט"מ הוא דהוה סלקא אדעתין שכן ס"ל לר' יהושע. אבל באמת אזיל ר' יהושע בתר חזקה בכה"ג ג"כ להעמידנה על חזקה קמייתא. ואף דיליף לה מקרא דלטהרו מ"מ משם ילפינן לכל המקומות ג"כ כן מובן בודאי. גם בהר"ש פ"ד דנגעים משנה י"א כ' ואע"ג דטעמי' הכא משום דכתיב לטהרו תחלה מהכא ילפינן בכל דוכתי דחזקת הגוף עדיפא. וגם למאי דמסיק לכך נראה דלא איירי הכא בנזקק לטומאה כלל פי' טעמא דרבנן דפליגי אר' יהושע לא משום דלא אזלי בתר חזקה בספק שקול אלא משום שדרך השערות לבוא שחורות והנגע מלקה אותן והופכן ללבן וכ"כ בתוס' פ"ב דנדה די"ט ע"א ע"ש בענין ור' יהושע נמי אמאי צריך קרא שהתירוץ משום דדרך השער להתלבן מחמת הנגע ור"ל שאין הספק שקול כ"א שכיח יותר שהבהרת קדמה לכן הוצרך לקרא דלטהרו. אבל בעלמא לא אזלינן בתר חזקה כה"ג. אבל אעפ"כ אזלינן בתר חזקה אע"ג דאיכא ריעותא ור"ל אף שהספק שקול. ואע"ג דהרמב"ם ספ"ב מהל' ט"צ פסק כרבנן דפליגי עלי' דר' יהושע מ"מ טעמייהו דרבנן לאו משום דלא אזלינן בתר חזקה בלהבא דהא חזקה אלימא לרבנן דר' יהושע בכתובות ע"ה ב' מלר' יהושע וכמ"ש התוס' והשט"מ שלהי נזיר והר"ש פ"ד דנגעים משנה י"א. אלא ה"ט דאתרעי החזקה טובא כמ"ש בתוי"ט שם בשם התוס' דנדה די"ט ע"א משום שדרך השער להתלבן מחמת הנגע וכנ"ל וע"ש בתוי"ט סד"ה ואם ספק טמא. וד"ה ור' יהושע קיהה וע"ש בפי' הרא"ש. ועוד שלדברי רבינו מאיר שבתוי"ט שם ד"ה קיהה אין ד' הרמב"ם מוכרחים לפסוק כרבנן וגם הר"ש ס"ל בפשיטות דהלכה כמסקנא דרקיעא דטהור ע"ש ספ"ד. נמצא ראיית הפמ"א מהא דר' יהושע גבי ספק בהרת יליף מקרא דוקא אינו ראי' דלא אזלינן בעלמא בתר חזקה בספק שקול ואדרבה פשטא דגמ' משמע להיפך וכנ"ל. אם משום דמשם ילפינן בכל דוכתי לילך בתר חזקה. אם משום דהקרא שם צריך אף שדרך השער להתלבן מחמת הנגע כנ"ל. והנה עפ"ז נדחה נמי הראי' שהביא מהא דלמדין מקרא דספק נגעים עד שלא נזקק לטומאה טהור (בנזיר דס"ה) שמזה מוכח דבכל ספק לא אזלינן בתר חזקה (אף שלא נזקק לטומאה) ופריך שפיר המקשה על מתניתין מנה"מ וע"ז יש להשיב דכמו גבי ספק דשער לבן לר' יהושע למדין זה מקרא דלטהרו ואעפ"כ אמרינן דמכאן ילפינן לעלמא דאזלינן בתר חזקה כמו"כ י"ל בזה ג"כ דצריך לימוד מקרא וילפינן מכאן לעלמא ג"כ (וע' בתשו' מע"צ סס"י ס"ז תשו' הח"צ שם) וכש"כ שיש לתרץ כדרך שתי' הראב"ד והריטב"א לר' יהושע. ועוד י"ל דעד שלא נזקק לטומאה מפרש במתני' ספ"ה דנגעים שני' בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע ואינו יודע באיזה מהן פשה. ובכה"ג י"ל דליכא חזקת טהרה כיון דא' מהן ודאי טמא ולהכי צריך לקרא וכ"מ בר"ש שם שכ' דגזה"כ הוא וכ"כ הרא"ש שם. ובס"ט בחי' לנדה י"ט בד"ה אמר רבה כתב בשם התוס' שם ד"ה אפי' ובפסחים דף יו"ד גבי ב' שבילין ובריש נדה בד"ה וכי אמרינן אוקי אחזקה כגון ספק נגע כו' ופ"ק דחולין ד"י ע"ב. דבכה"ג נמי מוקמינן לכאו"א אחזקת טהרה. הנה התוס' לא כתבו כן רק בבא לישאל זה אחר זה. בכה"ג ס"ל כן. אבל הא מתניתין דספ"ה דנגעים י"ל ה"ל כמו באו לישאל שנים בב"א וגם אם אינו כן הרי הר"ש והרא"ש שם פ"ה דנגעים מ"ד כתבו דגזה"כ הוא ע"כ ס"ל דלא שייך לעמוד על החזקה בכה"ג כיון דעכ"פ ברור שאחד מהן טמא ה"ל עכשיו תערובת חד בחד. וזה גרע טובא מהיכא דאתרעי החזקה טובא דס"ל להתוס' עצמן דלא מוקמינן אחזקה בכה"ג אף שמ"מ חשוב ספק כש"כ הכא דיוכרח להתיר הטמא ודאי וכ"מ דעת רש"י בפ"ק דפסחים ד"י ע"א גבי ב' בתים בדוקים כו' וכ"ד כל הפוסקים שם דבלא ביטלו אסור ולא מהני החזקה אפי' בא לישאל זה אחר זה (ודינו דהתוס' צע"ג ואינו מובן הנאמר שאם נפלו שתי חתיכות אחת של בשר כשרה וא' של בשר נבילה לשני קדרות של תבשיל היתר ויש בהן בנותן טעם וגם כזית בכא"פ שיהי' זה מותר מדאוריי' משום דנוקי לכל קדרה אחזקת כשרות. וזה ודאי ליתא כדאי' ביו"ד סי' קי"א ס"ה וה"ז דומה קצת לחתיכה בין שני חתיכות דחייבינן ע"ז אשם תלוי. והא דבשני שבילין שניהם טהורים מדאורייתא היינו משום דספק טומאה ברה"ר טהור אע"ג דליכא חזקה כמ"ש הפמ"א בשם רש"י ריש נדה. וכן מצאתי בשט"מ דנזיר דס"ה ב' שכתב וז"ל ול"נ דלפירוש המשנה פ"ה דנגעים גם לא נזקק יש לו חזקת טומאה דאחד פשה וטמא ודאי עכ"ל. הרי קראו ספק זה חזקת טומאה כיון דאחד משניהם טמא ודאי א"כ עכ"פ לא שייך לומר ע"ז אוקמא אחזקת טהרה. ועוד י"ל כמ"ש התוספות עצמן ריש נדה ד"ה והלל. דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות והכא האחד טהור בודאי עכ"ל. וכ"כ בפרק שני נזירים דנ"ז ע"א ד"ה באפשר. וא"כ נימא דכמו כן אי אפשר ללמוד דאזלינן בתר חזקה בכה"ג דלא שייך ליזל בתר חזקה אלא על דבר שיכול להיות אבל איך ניזיל בתר חזקה לטהר שניהם מה שאחד מהן טמא בודאי. ואין לך ריעותא גדולה מזו וה"ל כההיא דשתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן דנקרא אתחזק איסורא בחולין פא"ט דמ"ג ע"ב. ונלע"ד דהר"ש והרא"ש בפי' המשניות ספ"ה דנגעים פליגי ג"כ על התוס' כמו שאגיד. כי הנה בפירוש המשנה דסוף נזיר וספ"ה דנגעים כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטומאה. יש שלשה שטות. האחת התוספות דנזיר דס"ה ע"ב סד"ה אי הכי שפירשו דדין דספק אם בהרת קדמה כו' הוא דצריכין לילף מקרא. אבל דין המשנה הנ"ל הן הדין דמשנזקק לטומאה ספיקו טמא והן הדין דעד שלא נזקק לטומאה ספיקו טהור אין צריך לימוד מקרא דגבי נגעים כי אם מסברא דאוקמיה אחזקתיה. והא דספק אם בהרת קדמה כו' צריך ללמוד מקרא היינו לטהרו אפילו משנזקק לטומאה וכ"כ עוד התוספות בכתובות פרק המדיר דע"ה ב' ד"ה ספק. וצ"ל דס"ל דאפי' לפי מה שפירש המשנה ספ"ה דנגעים ענין עד שלא נזקק לטומאה שייך לומר מסברא אוקמיה אחזקה אע"ג דאחד מהן עכשיו ודאי טמא וכ"נ מדבריהם בפרק שני נזירים דנ"ז ד"ה באפשר הנ"ל. ועיין בשט"מ דנזיר שיש עוד פירושים אחרים בענין כל ספק כו' עד שלא נזקק לטומאה. שטה ב' היא שטת התוספות בנדה פ"ב די"ט ע"א והוא ג"כ ע"ד הנ"ל בענין אחר קצת דהיינו דהא דספק אם בהרת כו' צריך לימוד מקרא לטהרו מיירי ג"כ עד שלא נזקק לטומאה ואעפ"כ לולי הקרא לא היינו מעמידים אחזקה משום דשכיח הרבה ואיכא ריעותא טפי. ר"ל דשכיח הרבה שהבהרת קדמה ממה שנאמר ששער לבן קודמת ע"ש משום דדרך השער להתלבן מחמת הנגע כו'. ומ"מ גם בעלמא אזלינן בתר חזקה אע"ג דאיכא ריעותא ואע"ג דבעלמא ליכא קרא ע"ז רק גבי נגעים אך כיון שאין הריעותא כזו אין צריך קרא ע"ז ואזלינן בתר חזקה. לפ"ז י"ל ג"כ דעד שלא נזקק לטומאה דספ"ה דנגעים א"צ קרא. ונצטרך לומר דאע"ג שאחד מהן ודאי טמא אינו ריעותא גדולה כ"כ כספק דאם בהרת קדמה כו'. וזה דוחק והר"ש ספ"ד דנגעים הקשה ג"כ בלא"ה על תירוצם הנ"ל מזקן שכל שערו לבן כו'. והוא פי' דאיירי בבהרת כחצי גריס כו' וקסברי רבנן כו' סתמא דמלתא כמו כן כו' ע"ש ור"ל ג"כ דבספק זה יש רגלים לדבר שהבהרת קדמה. שטה ג'. הוא בענין פי' כל ספק נגעים עד שלא נזקק כו' משנזקק כו' דפי' הר"ש ספ"ה דנגעים דילפינן גם כל זה גם כן מקראי דגזרת הכתוב הוא את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק אע"ג דאחד מהן ודאי טמא כו' וכן פי' הרא"ש שם. הרי פליגא בהדיא על התוס' דנזיר הנ"ל שכתבו דאין צריך לימוד מקרא ע"ז רק מסברא דאוקמיה אחזקתיה. והר"ש כ' בהיפך דאין מטהרין רק משום דגזרת הכתוב הוא. משמע הא לאו הכי לא היו מטהרין מצד החזקה והיינו לפי דזה גרע טובא משאר ריעותא. וה"ל לפחות כמו ריעותא דאם בהרת קדמה כו' דצריך קרא משום דשכיחא כנ"ל וכ"ש זו שאחד מהן טמא. אבל בשאר ריעותא ס"ל להר"ש בהדיא ספ"ד דנגעים דאזלינן בתר חזקה גם בעלמא. ומזה תשובה להפמ"א שהכריח דמאחר דגבי נגעים הוכרחו ללמוד מקראי דעד שלא נזקק לטומאה ספיקו טהור. א"כ מוכח להדיא אי לאו קראי לא סמכינן אחזקה הן לטהר בודאי או לטמאו בודאי. וחלק על ב' שטות התוס' הנ"ל דמה יענה לשטת הר"ש דס"ל ג"כ דבנגעים הוצרכו ללמוד דוקא מקראי ואעפ"כ ס"ל דגם בעלמא מוקמינן אחזקה. והא דהוצרכו בנגעים ללמוד מקראי זהו בספיקות כהנ"ל שאחד מהן ודאי טמא. וכן ספק אם בהרת קדמה כו' דרג"ל לאיסורא כנ"ל):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור