סימן קמב
ח
אמנם כ"ז היינו שאין תולין מדאורייתא בבדיקת עד כשהדבר רחוק לתלות בו. אבל כשהוא ספק שקול ממש י"ל דהוא פלוגתא דתנאי ר' ור' חייא אם טהור מדאורייתא או לא. דהיינו הא דבבדקה א"ע בעד שאינו בדוק והניחתו בקופסא. דלרבי אף שצריכה כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת משום דמאכולת שכיחי מ"מ כשיש כגריס ועוד טמאה נדה אף דלכאורה יש עדיין ספק שקול שמא על העד היה הדם לפי' הרשב"א בעד שאינו בדוק שלא היה מעולם בחזקת בדוק כלל. וכדפי' הכו"פ סי' ק"צ סק"כ. ור' חייא דס"ל דטהורה מדאורייתא צ"ל דס"ל דכיון שהספק שקול יש לטהר מדאורייתא אף בבדיקת עד ולא דמי לעד הבדוק שטחתו בירכה דהתם אין הספק שקול כלל ונוטה לאיסור יותר דדם יותר מכגריס לא שכיח בירכה כלל. מיהו לפי הסברא שבתה"א להרשב"א שע"ד דקע"ח ע"א דאפילו פחות מכגריס טמאה שם אפילו לר' חייא ג"כ וכ"כ בגליון תוספות די"ד א' משמע דר' חייא מטמא ג"כ בעד הבדוק אפילו נולד ספק שקול. אך י"ל דאפילו פחות מכגריס לא הוה ספק שקול דהא י"א דאפילו כתם ממש כשהוא בבשרה א"צ שיעור כהובא בש"ע סי' ק"צ ס"ו וכ"פ הש"ך שם. אלמא אין הספק שקול. או י"ל הטעם כמ"ש בגליון תוספות הנ"ל. או שמא כיון שנמצא על ירכה במקום שנגע בעד מוכח מלתא שמחמת העד היא טמאה. אך לפי' התוספות די"ד ע"ב בענין עד שאינו בדוק דידעה שהיתה נקי לפני יום או יומים ועכשיו בשעת בדיקה נטלתו ממקום המוצנע עכ"ל א"כ אין הספק שקול ור"ל דצד החומרא שכיח טפי ואפ"ה מקיל ר' חייא וע' בס"ט סי' ק"צ סס"ק ס"ב שהניח בצ"ע. אמנם אאזמו"ר נ"ע בקו"א סי' קפ"ז [ס"ק י"ז סד"ה ומ"ש הח"צ] תירץ דכיון שנולד הספק בהעד קודם שבדקה א"ע בו והכניסתו לגופה ומש"ה מקילין ביה טפי כו' יעו"ש [ובסי' ק"ץ ס"ק ע"א]. ומ"מ גם בעד הבדוק שהספק נולד אח"כ עכ"ז י"ל דבשיש ספק שקול תולין להקל דהיינו דין עד שהיה נתון תחת הכר דמשמע בהלכות נדה להרמב"ן פ"ג הלכה מ"ה שאפי' יש בו כגריס ועוד אינו טמא רק משום כתם וכ"מ ממ"ש בחידושי הרמב"ן והר"ן פ"ב די"ד ראיה לפר"ח שם מלישנא דגמרא דקא מקשה ר' חייא לרבי אף אתה עשיתו כתם אלמא אין לך שצריכה שיעור כתם וטמאה נדה אלא זו לדברי רבי עכ"ל. וא"כ גבי עד שנתון תחת הכר דעגול טהור עד שיהיה בו כגריס ועוד עכצ"ל לפ"ז טומאתו משום כתם וא"כ ה"ה או כ"ש משוך פחות מכגריס. אך להרשב"א ושא"פ דפליגי על פר"ח שם י"ל גבי עד שנתון תחת הכר טמאה נדה ולא שייך ע"ז דם ולא כתם כמו גבי טחתו בירכה מיהו י"ל התם היינו טעמא משום שאין הספק שקול כיון שהוא יותר מכגריס או משוך לכן טמאה מדאורייתא. ועמ"ש מזה בתשובה המתחלת בדין בדקה א"ע בעד הבדוק לה וברואה ממש מגופה אלא שיש ספק שקול אם הדם מהמקור או מהמכה וכה"ג צ"ע אם להקל כי שמא אף אם בבדיקת עד יקילו בספק שקול היינו משום דהספק הוא שמא הדם מעלמא ממש אתיא כגון בהניחתו תחת הכר כו' דהספק שמא דם מאכולת הוא והרי בכתמים הקילה התורה בספק זה אף שאין הספק שקול כלל כנ"ל מענין בדקה קרקע עולם כו' ולכן כיון שגם בבדיקת עד הספק שמא מעלמא אתיא לכן מקילים בזה בספק שקול עכ"פ בצירוף חזקת טהרה משא"כ ברואה מגופה ממש שמא יש להחמיר אפילו בספק שקול דכל ספיקא דאוריי' לחומרא מהתורה וכ"ש ספק כרת. ואף שיש חזקת טהרה הא אפילו באיסור לאו דטריפות לא מוקמינן אחזקה לפ"ד הרבה פוסקים וחוששין לספק דרוסה כ"ש באיסור כרת. וגם י"א דאתתא כיון דמגופה קא חזיא לא אמרינן אוקמא אחזקה עיין חידושי הרמב"ן ריש נדה וגם מצינו בכמה דוכתי בגמרא שהחמירו ואסרו אע"ג שיש הרבה ספיקות להקל כדאיתא ס"פ בא סימן ובשמעתתא דטועה בפרק המפלת הגם שהפוסקים כ' ליישב ולכאורה בזה היה מיושב הקושיא איך דימו בגמרא פכה"י די"ד עד שאינו בדוק לרואה במי רגלים. והרי בעד שאינו בדוק האיסור שכיח טפי ובמי רגלים ההיתר שכיח טפי כמ"ש אאזמו"ר נ"ע בקו"א שם וע"פ הנ"ל אתי שפיר דכיון שדם בא מגופה וליכא הספק דשמא מעלמא ממש אתיא כמו בעד שאינו בדוק ע"כ שקולים הם הענינים אף שכאן ההיתר שכיח טפי כו' מ"מ כיון שדם בא מגופה יש להחמיר בו כמו בעד שאינו בדוק שהספק שמא הדם מעלמא ממש אתיא וגם נולד הספק מקודם כו'. וע' מזה לקמן בדין האשה שהיא עושה צרכיה. אך הנה מדתניא בתוספתא דנדה פ"ג ספק אם בא מהמכה או מהחדר טהור הרי בהדיא דבספק שקול אף שהדם בא מגופה טהור. ובאמת צ"ל מדוע יקילו בספק זה ואף באיסור טריפות לא מוקמינן אחזקה בספק שקול ולכן צ"ל משום דהתורה הקילה בזה בענין דם ולא כתם אע"ג שזהו כשי"ל דהדם לא בא מגופה כלל. משא"כ הכא. אך התם היינו להקל אף בשאין הספק שקול כנ"ל לכן למדו מזה להקל אף ברואה מגופה כשהספק שקול. או י"ל דהכא כיון שידוע שיש לה מכה ה"ל כעין דם ולא כתם. דהמכה הידוע בה ה"ל כמו הספק דמעלמא אתיא. וראי' לזה מ"ש הרשב"א בתה"א בהקדמה של שער בית הנשים השער הרביעי הכתמים בדין בועל את הבתולה או שיש לה מכה במקור וכגון האשה שהיא עושה צרכיה שכל אלו נכללין בכלל הכתמים מפני שאפי' בא לטמא אינן מן הודאי אלא מן הספק וכל מה שאינו נאסר אלא משום ספק הרי הוא בכלל כתם עכ"ל. ומ"מ אין משם ראי' שהרי כלל בשער הנ"ל גם בדקה א"ע בעד הבדוק לה והניחתו בקופסא דודאי טמאה נדה. א"כ אין משם ראי' גם בענין יש לה מכה דכל שיש לה מכה י"ל מדאורייתא דם ולא כתם ושיהיה דינו ככתם שמצאה על בגדיה. ולכן ימצא הרבה פוסקים מחמירים דבעינן דוקא שיהא ידוע שמכתה מוציאה דם אבל כך נראה לומר דהיינו דין התוספתא שבספק שקול יש לטהר גבי מכה מטעם כיון בכתם דעלמא הקילה התורה אף בספק שאינו שקול להכי גבי יש לה מכה הקילו בספק שקול אבל כשאין הספק שקול ור"ל שנוטה לחומרא בזה לא הקילה התורה כאן כיון דמגופה חזיתיה ומ"ש מהלול ולחוץ דלכמה אמוראים ספיקו טמא מדאורייתא אע"ג שיש שם הוכחה עצומה דלאו מהמקור אתיא רק משום שנגד זה יש רובא דרוב דמים מהמקור כמ"כ גבי מכה דליכא הוכחה כזו ואם גם אין הספק שקול אין להקל מדאורייתא:
קיצור. ברואה מגופה ע"י בדיקת עד גבי עד שאינו בדוק לר' י"ל אין שייך בזה דם ולא כתם ולר' חייא דקיי"ל כוותי' י"ל שייך דם ולא כתם ולהתוספות אין הספק שקול כ"כ ונוטה יותר לחומרא ואעפ"כ אין לו רק דין כתם. מיהו רבינו פי' משום שם נולד הספק בהעד קודם שבדקה בי' לכן ה"ל כמו כתם. אך גבי עד שהוא נתון תחת הכר י"א ג"כ דאינו טמא רק משום כתם. וי"א דטמאה נדה. וגבי אם יש בה מכה משמע מהרשב"א לכאורה דאפי' היכא דמטמאינן הוא ג"כ רק טומאת כתם. מיהו י"ל זהו דוקא כשיש ספק שקול אז טהור מדאורייתא משום דם ולא כתם. משום דבכה"ג מוקמינן על חזקת טהרה. משא"כ כשאין הספק שקול:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור