סימן צג
ד
וגרסינן בגמ' אמרו ליה רבנן לר"ש בר אבא חזינא ליה לר' יוחנן דלית ליה (שער בית השחי) וכתבו התוס' והוא גופא מחייב בהעברתן. ומדלא משני במספרים שקליניה דלכל הפחות מד"ס אסור לר"י אף במספרים. ועמש"ל סעיף ב' דהיינו אפילו במספרים שלא כעין תער. ההוא דאתחייב נגידא קמיה דר' אמי איגלאי בית השחי (כי הוו משלחי בהפשט מאניה לנגדיה). חזייה דלא מגלח אמר להו ר' אמי שבקוה דין מן חברייא הוא (דידע דאסור להעביר בית השחי). וכ' התוס' משמע נמי הכא דמדרבנן נמי אסור אף במספרים בבית השחי ובבית הערוה אבל בשאר האברים לא מצינו איסור עכ"ל. לפ"ז נלע"ד דמשמע דאף במספרים אפילו שלא כעין תער אסור כמ"ש חזייה דלא מגלח משמע דאינו מגלחם כלל אע"פ שהרב"י רס"י קפ"ב לא כתב כן ואחריו נמשך היש"ש שם. ולפ"ז לענין הלכה לגירסא זו הנה לרב המעביר שער בית השחי ובית הערוה בתער לוקה ומ"מ במספרים כעין תער שרי לגמרי ור' יוחנן פליג ואמר דאסור מד"ס בין במספרים בין בתער. ולפי האיכא דאמרי לר' יוחנן בתער לוקה מד"ת ובמספרים אסור מד"ס. וא"כ כיון לר' יוחנן ס"ל לפי האיכא דאמרי דאסור מד"ת וכן ס"ל לרב י"ל דקיי"ל כן אע"ג דזהו כראב"י ות"ק פליג ולחד לישנא ס"ל לר' יוחנן ג"כ דאסור רק מד"ס. מ"מ יותר יש להשוות הלשון דרב ור' יוחנן ס"ל שוה דהיינו לפסוק כאיכא דאמרי. כ"פ הסמ"ג לאוין סי' סמ"ך והספר יראים סי' צ"ו. אבל הרי"ף והרמב"ם ס"ל דהעברת שער אינו מד"ת אלא מד"ס. והתוס' פ"ד דיבמות (דמ"ח סע"א) הביאו ראיה דהאיסור רק מד"ס ממ"ש ומפיבושת בן שאול לא עשה רגליו כדלקמן. ומלבד שיש בזה פירוש אחר כדלקמן עוד זאת מצאתי בחי' הריטב"א שם שכ' שי"ל דקרא דמפיבושת היינו שלא גילח שער בית הערוה במספרים דזה שרי מדאורייתא דהא דאסור מדאורייתא היינו בתער. וביש"ש ביבמות פמ"ח סי"ו ס"ל ג"כ דהלכה דאסור מדאורייתא. ולענין מספרים לרב שרי ולר' יוחנן אסור לב' לישני וא"כ רב ור' יוחנן ודאי הלכה כר' יוחנן. רק אח"כ איתא בעי מיניה רב מר' חייא מהו לגלח אמר לו אסור וכ' התוס' הבעיא בתער ממש ואסר לו תער ומספרים שרי. א"כ כיון ר' חייא ס"ל מספרים שרי י"ל הלכה כן כרב ור' חייא. אך רש"י פי' מהו לגלח במספרים בבית השחי וכן הכריחו התוס' ספ"ד דיבמות (דמ"ח סע"א) מדפריך והא קא גדיל והלא יכול לגלח במספרים ע"ש לפ"ז מוכרח דאפילו שלא כעין תער אסור דאל"כ ישאר הקושיא מאי פריך והא קא גדיל הרי גם כשיגלח במספרים שלא כעין תער לא יהיה צער כו'. ומאיבעיא זו דרב יש ראיה לגירסת בה"ג והרי"ף דלקמן דלרב ג"כ אסור בבית השחי אף במספרים דהא פשיט ליה ר' חייא דאסור ואיך אמר הוא דשרי ולגרסתינו ג"כ כתב היש"ש שי"ל שאחר שפשט לו ר' חייא דאסור מסתמא קיבל ממנו. שוב מצאתי בכנה"ג בי"ד סי' קפ"ב שהביא כן מתשו' הרשב"א ח"א סי' ק"ו דאוסר בבית השחי ובבית הערוה במספרים שלא כעין תער ודלא כהב"י. וכ"מ בהרמב"ם סוף ה"י ומותר כו' במספרים משמע לא בית השחי וכו' וכן משמע ממ"ש עוד בעא מיניה רב מר' חייא מהו לחוך (בבית השחי בידו כדי להעביר את השיער) א"ל אסור. א"כ כ"ש במספרים. ואע"ג שהתוס' כתבו ולית הלכתא כוותיה דר' חייא מ"מ כיון דר"ח אינו סובר דבמספרים שרי שהרי אוסר אפילו לחוך א"כ הדרינן לכללין רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכבר כתבתי כ"ז לעיל ס"ב. וז"ל הרשב"א בתשו' הנ"ל שאלתם עוד בלחוך הוא דאסור בבית השחי ובית הערוה אלא רב משום דאוסר להקל כלל בבית השחי ובבית הערוה קמ"ל דבשאר אברים מותר ואפילו במספרים כעין תער אבל שחי וערוה כלל כלל לא. ותדע לך דאם איתא דשרי רב בית השחי ובית הערוה כלל טפי הו"ל לאשמועינן כחא דהתירא בדידהו אלא מדלא אשמועינן התירא בדידהו ש"מ דלעולם אסורין להקל כלל ועוד דבהדיא אמרה ר"ח לרב דגרסינן התם בעא מיניה רב מר' חייא מהו לחוך אמר לו אסור בבגדו מאי אמר לו מותר. ומדלחוך אסור כ"ש במספרים שלא כעין תער. ומדההיא בעיא דבעא מיניה מהו להקל. (הג"ה. בגירסתינו מהו לגלח. ומ"מ אין נפקותא דגם לגירסא זו הראיה שפיר. עכ"ה) ואסיר ליה שמעינן ליה מדאמר ליה רב והא קא גדיל ומצטער. ואמר ליה בר פחתי גבול יש לו מאי קשיא ליה לרב ומאי קא צריך לאהדורי ליה הכי דהא כיון דאפשר להעביר במספרים אע"ג דאינו כעין תער הא לא מצטער. אלא ודאי פשיטא דבכל ענין אסור עכ"ל תשו' הרשב"א. ופי' בכל ענין היינו ודאי אף אם לא יקוץ רק חצי אורכן וכה"ג הכל אסור דכ"ז מוכרח מהראיות האלו. והנה אע"ג דהרשב"א נראה דס"ל כגירסת בה"ג כי קאמר רב בשאר אברים. משא"כ לגירסתינו מתיר רב לגלח בשחי וערוה אפילו במספרים כעין תער. מ"מ הראיות שהביא מתשובתו דר' חייא לרב מוכרחות הן גם לגירסא שלנו דעכ"פ ר' חייא השיב לו דכלל כלל לא. אלא שנצטרך לומר דרב לא קיבלה מר' חייא כמ"ש התוס' פ"ד דיבמות (דמ"ח ע"א). וא"כ לו יהי כן כיון ר' יוחנן ס"ל ג"כ לא כרב לב' לשונות שנאמרו אליבא דר' יוחנן כמ"ש התוס' בנזיר (דנ"ח סע"ב ודף נ"ט ע"א) ד"ה חזינא. א"כ ודאי לית הלכתא כרב נגד ר' יוחנן ור' חייא וע' בהרי"ף פ' אלו טרפות גבי גלודה הובא ב"י סי' נ"ט והדברים ק"ו לנד"ז. גם הסמ"ק סי' ל"ג כתב דבתער יש בו לאו ובמספרים כעין תער מדרבנן הוא דאסור ואפילו שלא כעין תער בעל נפש לא יעביר עכ"ל. הרי למעשה ס"ל להחמיר כתשובת הרשב"א אלא דהרשב"א אוסר כן לכו"ע:
קיצור. לכאורה נראה לפסוק דהעברת שער בשחי וערוה אסור מד"ת. ומ"מ י"ח וס"ל דאסור רק מד"ס. ולענין במספרים נראה ג"כ דאסור אף שלא כעין תער כמ"ש בתשו' הרשב"א ח"א סי' ק"ו וראיותיו מוכרחות:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור