סימן פה
ב
אך בענין ולא ישכור ממנו בפחות יש לחקור אם הוא ר"ק או א"ר. והנה לפמ"ש בגמ' (דס"ז ע"א) גבי משכנתא מאי. דהוי רק א"ר ולא ר"ק משום דלא קץ ליה ופירש"י ולא קץ עמו לאכול פירות לשם רבית. א"כ הכא נמי אם לא קץ ליה שידור בהבית לשם רבית. ואף אם התנה הלויני ודור בחצרי אם אמר דור בחצרי בכך וכך אף שהוא בפחות מהמקח י"ל לא נק' קץ ליה רבית עכ"פ. אך לרבינא שם דאע"ג דלא קץ ליה הוי ר"ק א"כ כמ"כ גבי בית י"ל הוה ר"ק אם ידוע שהמקח בפחות הרבה מכמו שהוא. אע"ג דהתוספות שם ד"ה פירי. מפרשים דרבינא דאפיק פירי לאו משום דהוי ר"ק כ"א משום מחילה בטעות מ"מ הרי"ף ס"ל דלרבינא הוה ר"ק וכמ"ש בנ"י שם וכ"מ פשטא דגמרא. אלא דס"ל דהיינו באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי ה"ל א"ר וא"כ גם בבית י"ל כן דאם הוא באופן דלא מצי מסלק ליה עד כלות הזמן ה"ל רק א"ר. מיהו יש לחלק בין בית לשדה כדחילק רש"י והרמב"ם. ועיין בפירש"י (דס"ב רע"ב) דזימנין שאינן עושים פירות שהכרמים לוקין אין זו רבית קצוצה. משא"כ גבי ודור בחצרי פירש"י כאן אבל כאן זה נהנה תמיד ואין כאן ספק כו'. וא"כ גם לענין ודור בחצרי בנכייתא בפחות י"ל ג"כ הוה ר"ק במכ"ש ממ"ש הש"ך סי' קס"ו סק"ו שדעת הרמב"ם והסמ"ג והראב"ד דבאומר הלויני ודור בחצרי אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא ה"ל ר"ק א"כ כש"כ הכא בחצר דקיימא לאגרא בפחות הרבה מהמקח וכן פסק הרמב"ם בהדיא רפ"ו וכדלקמן. ואף להחולקים שם גבי חצר דלא קיימא לאגרא כמ"ש בנ"י שם זהו משום דליכא נשך כלל דכיון דלא קיימא לאגרא לא נשיך ליה מאומה ואין רבית בלא נשך כמ"ש בגמרא ר"פ א"נ. משא"כ הכא יש כאן נשך גמור. מיהו בסי' קע"ב מוכח בנכייתא הוה רק א"ר. כ"ד רוב הפוסקים שם. ואפ"ל שם מיירי שלא קצץ עמו בפירוש לומר הרי שכירות הבית שוה עשר סלעים והלויני ודור בחצרי עבור ג' סלעים. דבכה"ג י"ל חשיב ר"ק. אלא אמר לו סתם הלויני ודור בחצרי בנכייתא ג' סלעים לשנה. וכה"ג יש חלוק גבי טרשא בין סתם למפרש. וכן פסק הרמב"ם רפ"ו מה' מלוה וז"ל וכן המלוה את חבירו והתנה עמו שידור בחצרו חנם עד שיחזור לו הלואתו או ששכר ממנו בפחות וקצב הדבר שפוחת לו מן השכר עד שיחזור לו הלואתו כו' ה"ז רבית של תורה ויוצאה בדיינין עכ"ל. והה"מ כ' ע"ז וז"ל משנה שם (דף ס"ד ע"ב) ומבואר בה' שכל שהתנה בשעת ההלואה הוא רבית קצוצה וכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דדוקא בחצר שהיא עשויה לשכר עכ"ל. ורי"ו במשרים נ"ח ח"א כ' דהלויני ודור בחצרי הוי ר"ק. ולא הזכיר מ"ש הרמב"ם שכמ"כ בשכר ממנו בפחות וקצב כו'. והתוספות פ"ב דבכורות (די"ז ע"ב) כתבו וז"ל ולפ"ה נמי נהי דלא ידור בחצרו חנם הוי רבית דאורייתא כמו בתי ערי חומה דהוה רבית דאורייתא מה שמשכיר בפחות מיהו מסתבר לא הוי דאורייתא עכ"ל. וע"ש ברי"ו חלק ה' בנכייתא דבית הביא י"א ויש מתירים אך ע"כ שם מיירי דלא קצב הדבר שפוחת כו'. וצ"ע דאם בקצב הדבר שפוחת הוי ר"ק איך בנכייתא שפוחת הרבה אף שאינו מפרש יהיה מותר לגמרי. והרמב"ם באמת ס"ל שם דהוי א"ר אמנם להמתירים שם א"י אם אעפ"כ בקוצב הסך שפוחת יהיה ר"ק. דא"כ הרי בנכייתא כיון שניכר בעליל שפוחת הרבה מחמת הלואה איך יהיה שרי לגמרי לפחות ה"ל א"ר:
קיצור. בהלויני ודור בחצרי בפחות מהמקח הקצוב. אם אינו מזכיר שפוחת מהמקח עבור זה י"ל ה"ל רק אבק רבית. אבל אם אומר הרי המקח מהשכירות סלע לחודש והלויני ודור בחצרי עבור חצי סלע לחדש י"ל דה"ל ר"ק:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור