סימן כ
ד
ומ"ש הת"ש ראיה מנדה (פ"ג דכ"ד ע"א) דנברא בגולגלת אטומה פי' חסרה אין אמו טמאה לידה כו' וע' מזה ג"כ בחידושי הר"ן רפא"ט דמשמע לי' אפילו כל שהוא ותחלת ברייתו שאני א"נ צריך שיעור והיינו כסלע. זה לק"מ דהתם היינו שאין שום עור וכיסוי מכסים כלל החסרון הזה. אבל הכא שאני שכל מין אווזות אלו הם כן ויש הגנה טובה ע"ז. וא"כ י"ל שהנכון כמ"ש הת"ש עצמו להקשות אנפשיה וז"ל ואין להקשות אדרבה מהתם מוכח דנברא בגולגלת חסירה לא חיי ואינו ראוי לבריאת נשמה. וא"כ לאו בכלל טרפה הוא השתא דחיי. עכ"ל. ר"ל כיון שאנו רואין שאווזות הנ"ל חיין כשאר האווזות א"כ ע"כ אינו טרפה וע"ז השיב זה אינו כיון דמדאורייתא הוה או בכלל נבלה או בכלל טרפה גם עכשיו לא נשתנה דינו אע"ג דנשתנה טבעו וכמש"ל עכ"ל. ותשובתו זו אינה נכונה כלל והעלים עינו הקדש מהכיסוי וההגנה של העור והנוצות. ועשה את ישנו אינו. דודאי אם היה הגולגלת אטומה פי' חסירה בלי שום הגנה היה כדבריו. לא כן שנברא בהגנה דרבה ובחכמה נפלאה שיהי' הגנה טובה על הנקב. א"כ כיון שאנו רואין שהם חיים ככל האווזות הם כשרים. ואינו ענין להא דנדה (דכ"ד) כלל. מלבד שהרמב"ן בחידושיו שם אינו מפרש אטומה חסירה כפרש"י. וז"ל ומה שפרש"י ז"ל אטום חסר אינו נראה אלא אטום כמשמעו שאין לו חיתוך אברים ואין לו חלקי' שבהן אלא כמין גולם אטום ודמיא להא דתניא לקמן בריית גוף שאינו חתוך כו'. וע' בהרמב"ם פ"י מהא"ב דין י"א. אפשר מפרש ג"כ אטום כהרמב"ן:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור