סימן ג
ח
ובהיות כן הנה במי שיצתה טרפה מתח"י רק פ"א או אפי' ב"פ בדליכא חי"מ כיון דלא חשדינן ליה במזיד כלל אפי' מדרבנן א"כ לכאורה אין שום מקום לומר ששחיטתו תהיה אסורה אפילו בדיעבד מדינא. דהא כל שאינו מזיד יש לדון ע"ז מדין רוב ומיעוט וא"כ דרוב מעשיו מתוקנין ואתחזק לן האי רובא שפיר שהרי באלף פעמים נמצא רק שני טרפות אחריו. ובפרטות בנדון כזה שבשחיטה זו ששחט השו"ב העשרה בב"א נמצאו שנים נבלות א"כ הוחזק ששמונה נשחטו כדין. וכיון דרוב מעשיו מתוקנין והמיעוט מקולקלי' הוא מיעוטא דלא שכיחא כלל ודאי לא חיישי' למיעוטא כזה דיעבד וכמו הרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הנ"ל כמש"ל. ואפילו את"ל דלא תלינן בשוגג ממש רק בפושע מ"מ ענין פשיעה זו היינו שאירע לו מכשול שלא ברצונו מחמת שלא נזהר כ"כ כדבעי. שאילו הי' נזהר היטב לא היה אירע לו זה מ"מ כיון שהוא נזהר עכ"פ א"כ ודאי לא יארע לו רק לעתים רחוקים לכן מהכ"ת יהיה שחיטתו אסורה דיעבד. לפ"ז צ"ל הא דמשמע מתשובות הרשב"א שיש בזה איסור כמ"ש בפי' ואסור לאכול משחיטתו. וכן בהג"א פג"ה בשם ראבי"ה כו' ואין ליקח ממנו בשר. צ"ל דהוא רק אסורא דלכתחלה וכה"ג מצינו בגמ' גבי חש"ו ואחרים רואין אותן דאע"ג ששנינו במשנה דשחיטתן כשרה עכ"ז אין מוסרין להן לכתחלה לשחוט נמצא החמירו בגמ' בזה לכתחלה ולא דיעבד. ויותר י"ל שהוא איסורא דדיעבד מן התקנה כדי להעמיד הדת על תלה וכהא דאמרינן פ"ק דחולין (דף י"ח ע"א) ומכריזין אבשרא דטרפה הוא. ובנד"ז שמוחזק לי"ש ויש לדונו כשוגג אין להחמיר:
קיצור. ע"כ מה דמשמע שאפילו בפ"א או ב' יש איסור לאכול משחיטתו עד שיהיה לו העברה ואח"כ קבלת דברי חבירות. צ"ל דזהו אסורא דלכתחלה או בדיעבד מדרבנן ועכ"פ בנ"ד שמוחזק לי"ש ובודאי יש לדונו כשוגג אין לאסור שחיטתו ששחט אח"כ בדיעבד:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור