סימן מד
ו
ולכאורה יש ראיה לנגדינו ממ"ש בעל העיטור דלובן בכוליא לקותא היא וכל שינוי מראה פוסל בה כו' אלמא דס"ל דכל מה שנק' לקותא פסול (בריאה) [בכוליא]. א"כ י"ל כמ"כ דם ומים מלוחים. ולכאורה הרשב"א והר"ן והרמב"ם והרא"ש שפירשו דלקותא היינו דוקא נתמסמס פליגי על בעל העיטור דאם איתא דס"ל דין זה לא הל"ל דלקותא היינו כגון בשר שהרופא גורדו. דזהו לקותא עצומה דאמרינן בגמרא דרואין אותו כאלו אינו. טפי הל"ל שינוי מראה דהוי רבותא טפי. וגם רש"ל כ' סס"י פ"ז קשה עלי המעשה מנין להוסיף בטרפות כי לקותא משמע מוגלא כפרש"י או מסמסה כפי' הרי"ף אבל מנין לפסול שינוי מראה שיהי' בכלל לקותא וכן כל שאר המחברים לא הזכירו. ומ"מ לא באתי ג"כ להכשירו מאחר שאין לי ראיה לסתור דבריו עכ"ל. והובא בתויק"ו סק"ז וקלסיה וז"ל ומה מאד ראוים הדברים למי שאמרן וגם בעיני יפלא מדוע לא הוזכר טרפות זה בש"ס וגם הראשונים לא הביאו כו'. וסיים שמ"מ י"ל דכיון דקתני לקתה דטרפה ובריאה אמרינן דשינוי מראה הוה לקותא א"כ ה"ה בכוליא דלקתה טרפה גם שינוי מראה טרפה עכ"ל. וכ"כ הב"ח דזהו טעמו דהעיטור מדאמרינן פסול בזה ובזה לקותא ובריאה פסול שינוי מראה הוא מטעם דהוי לקותא כדאיתא בפא"ט להדיא (גבי כדיותא כו' וה"ה בשאר שינוי מראה ע"ש ברש"י וגמ' דמ"ז ע"ב) ה"נ בכוליא פסול שינוי מראה דהוי לקותא עכ"ל. ולפ"ז י"ל דאינו כ"כ נגד הרשב"א והר"ן דהם הסכימו ג"כ דלקותא היינו מה שפוסל בריאה כנ"ל. ומ"מ באמת לא משמע מדבריהם שיהיה שינוי מראה פסול בכוליא. והטעם י"ל משום דלקותא דשינוי מראה שבריאה אינו אלא משום שסופה לינקב כדפרש"י (דמ"ז ע"ב ודמ"ג ע"א) וכ"כ הרמב"ם פ"ז הט"ו ט"ז. ובכוליא ניקב ונחתך כשר. ואפילו ניטלה כשר. וא"כ אין לנו להטריף לקותא זו שאינה אלא משום שסופה לינקב יותר מהנקב עצמו. אלא לקותא דכוליא היינו נתמסמס הבשר דגרוע הרבה מנקב כמ"ש בגמ' (דנ"ג סע"ב) כאילו אינו. ויש לומר דגם בריאה אין טרפות זו משום נקובה כדחשיב לה הרמב"ם תחת סוג נקובה דאיהו לשטתיה אזיל דאע"ג דס"ל לקותא דרכיש עכ"ז כתב רפ"ה מה"ש ה"ב ושמונה מיני טרפות נאמרו לו למשה בסיני וע' לח"מ שם מה שהקשה ע"ז דהא עולא דס"ל כן ממעט מה"ט לקותא דרכיש. ותירץ דלרכיש לקותא דכוליא הוה בכלל נטולה. ודוחק הוא דהא ניטלו הכליות כשרה וע' מזה בפר"ח סי' כ"ט סק"ה. ועוד דכוליא שיש בה מוגלא אין שייך לחושבה בנטולה. ובאמת מהרשב"א בתה"א נראה דלרכיש דקיי"ל כוותיה לקותא הוא טרפות בפ"ע שהרי כתב (דף ל' ע"ד) ואמר עולא שמונה מיני טרפות כו' למעוטי דרכיש כו' ואע"ג דלית ליה לעולא דרכיש הלכה הוא. ואחר שהשלים כל השמונה מיני טרפות דאמר עולא. כתב דף נ' ע"ב לקותא טרפה כיצד שני מינין נזכרו בלקותא כוליא שלקתה וכן הריאה שלקתה ולא אלו בלבד אלא כל אבר שנקובתו או נטילתו או חסרונו פסול לקותא פסול בו שהלקות כמו שניטל וחמור מניטל שאלו כוליא שניטלה או נחתכה כשרה ולקותא פסולה עכ"ל. משמע דלקותא הוא טרפות בפ"ע דה"ל כניטל וחמור מניטל. א"כ לפ"ז גם נתמסמסה הריאה אין למונאה תחת סוג נקובה כ"א תחת סוג לקותא וכ"מ מפרש"י דנ"ג סע"ב שפי' גבי כאילו אינו והויא לה ריאה שחסרה. ור"ל דחמיר מנקובה דאפילו לר' שמעון טרפה. וגם מה שדימה זה לחסרה לבד ולא כ' כמ"ש הרשב"א שהלקות ג"כ חמור מניטל זהו לפי שרוצה להעמיד זה גם לעולא דלית ליה לקותא דרכיש דלדידי' עכצ"ל דאינו חמור מניטל ומ"מ ה"ל כמו חסרה או ניטל. אבל למאי דקיי"ל כרכיש ה"ל כחסרה הריאה וחמור מחסרה. וכיון שכן י"ל דדוקא לקותא זו פוסל בכוליא דהיא היא שיש לה חומר מניטל. משא"כ שינוי מראה דקיל טובא מניטל דאינה רק משום שסופה לינקב. ותדע מדכתב ולא אלו בלבד אלא כל אבר כו' והיינו כמ"ש בש"ע סי' מ"ג דגם בטחול פוסל לקותא זו בסומכיה ושינוי מראה מבואר שם דהוא כשר בטחול. ולכאורה גם הרמב"ם לא ס"ל כהעיטור שהרי גם ריאה מנה במנין השבעים טרפות נתמסמס באות ל"ו ומנה ג"כ נשתנו מראיה בפ"ע אות ל"ז אע"ג דשניהן הן משום לקותא ע"ש פ"ז הט"ו וספ"ח. וגבי כוליא לא מנה כלל נשתנו מראיה רק לקותא לבד אות נ"ד דסתמא היינו נתמסמס כמ"ש בהדיא ספ"ח מכלל דס"ל להכשיר במראות בכוליא משום דאין זה סתם לקותא שבגמרא. מיהו יש לדחות דמש"ה שינה לשונו דגבי ריאה הזכיר בע' טרפות נתמסמס ובכוליא הזכיר שם לקתה והיינו לכלול שאר לקותא כמו שינוי מראה. מיהו זה אינו דטעם שינוי הלשון י"ל כפשוטו משום דדרכו לתפוס בכל מקום לשון הגמרא. ובגמ' גבי ריאה נזכר בפי' נתמסמס ובכוליא לא הוזכר כן בפי' כ"א לקתה בכוליא אף דאנן מפרשינן שזהו נתמסמס כמ"ש ספ"ח מ"מ תפס לו לשון הגמרא. וכ"מ ממ"ש הר"ן רפא"ט וכל ששנינו בו ניטל כשר כ"ש ניקב ונפסק ושאר לקיות חוץ מן הטחול והכוליא כו' דאלו ניטלו כשרה ובגמ' אמרינן דלקתה בכוליא א' אי מטיא לקותא למקום חריץ טרפה עכ"ל. וכיון דחידוש הוא דמדינא דכיון דניטל כשרה כ"ש לקותא א"כ אין לך בו רק מה שפירשו וכיון דפי' הפוסקים דהיינו לקותא דנתמסמס אין לך להוסיף ע"ז לקותא דשינוי מראה כי י"ל דלקותא דשינוי מראה לא חמור מניקב עכ"פ. ומ"מ גם לפ"ד העיטור שהסכימו לו האחרונים למעשה י"ל בודאי דדוקא לקותא הפוסל בריאה פסול בכוליא ושינוי מראה הוא דפסול בריאה משא"כ מים מלוחים הרי הוא כשר בריאה. והראב"ד כ' בתמים דעים סי' י"ג ולקותא דכוליא היינו בחזותא שהשחירו פניהם כדיותא או שנתמסמס הבשר וכן כל דבר שנראה לקותא מדלא מפרש בה מידי עכ"ל. אפשר ג"כ דאינו אוסר רק במה דהוי לקותא גם בריאה וממש"ש שהשחירו כו'. היינו משום דאמרינן (דמ"ז ע"ב) שחור אדום הוא אלא שלקה ואפשר דבשאר שינוי מראה לא יסבור כהעיטור. וע"ש סס"י. ומ"מ למעשה הייתי מפקפק להקל במים מלוחים ומרים בכוליא נגד דעת השמ"ח סי' ל"ז. עד שראיתי תשו' דודי הרב הגדול מהרי"ל ז"ל שכ' להקל בזה למעשה מטעם אחר לפי שמים אלו מתהוים מחמת מאכל ומשקה שיורדים לשם ומתמצים לכיס השתן ומים כאלו ידוע שהם מלוחים ואינם דומים למים עכורים שנעשו מחמת מכה בכוליא עצמה עכ"ל. וכן ראיתי שהשיב עוד חכם אחד דבכוליא לא סגי דלא להוי מלוחים שמהם מיצוי השתן כו' והכשיר במלוחים או מרים. וגם בכל האחרונים בש"ע סי' מ"ד ובת"ש לא נזכר תנאי זה דשיהיו מתוקים:
קיצור. ולכאורה הרשב"א וסיעתו הנ"ל פליגי ג"כ על העיטור בענין שינוי מראה בכוליא וע' רש"ל פא"ט סס"י פ"ז ותויק"ו סק"ז. וטעמם דלקותא דנתמסמס שאני דחמורה גם מחסר וניטל וזהו לקותא דפוסל גבי כוליא ואפילו בטחול פוסל כן הגם דשינוי מראה כשר בו כמ"ש בש"ע סי' מ"ג. ומ"מ גם להעיטור י"ל דדוקא שינוי מראה דהוא לקותא הפוסל בריאה פוסל בכוליא כמ"ש הב"ח. משא"כ מים מלוחים יש להכשיר. וגם דודי הרב ז"ל הכשיר במים מלוחים או מרים בכוליא מטעמא אחרינא:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור