סימן שיט
א
סימן שיט
אשה שנתהווה לה חולי השבירה זה חמש שנים ואומרת שמעת שנתהווה לה השבירה לא הי' לה וסת קבוע כמקדם אך שכמה פעמים בשנה הי' לה שפעת דם ביותר והייתה מחזקת זה לוסת (והגם שלא היתה מרגשת בעת צאת הדם מגופה כמקדם) וזה יותר משנה שגם וסת זה נפסק ממנה רק מוצאת תמיד בבדיקתה כתמים אדומים ושחורים ובמעט כמו ליחה. ולפעמים נוטף ממנה איזה טיפים כמראות הנ"ל ובשעת יציאת הטיפי' אינה מרגשת רק שנתלחלח בשרה מהם ואינה מרגשת כשמתעקרים מגופה. וכבר נשאתי ונתתי עם כ"ק שי' והי' לו שקלי וטרי וקשה הדבר להקל באין לה וסת. ואח"כ השיב להאשה שהכתמי' שמוצאת בבדיקתה אין לחוש להם ועל הטיפין צ"ע והבטיח להשיב במכתב יד קדשו אלי. ולפענ"ד לא אוכל להבין החילוק בין הכתמים ובין הטיפין מאחר דגם הטיפין באין שלא בהרגשה. עכ"ל השואל:
תשובה. מה שהקלתי בבדיקת עד יותר מבראי' אינו מטעם הרגשה ולא הרגשה רק הגדתי למע"ל בע"פ מה שאמר בזה הדאקטער מו"ה ישעי' לכ"ק אאזמו"ר ז"ל בביאור ענין מהות השביר' וז"ל וזאת לדעת שמנגיעה קלה להבליטה מהנפילה (של הפ"פ) אף עם דבר רך כמו מוך יכול לצאת דם ממקום הנגיעה כי המקור נתפשט ונתרפה וזה דומה בתכלית לנפוח הנעשה בבשר השניים (הנק' שקארבוט) שמנגיעה קלה לבשר הנ"ל יוצא דם עכ"ל. לכן הקלתי בזה משא"כ בראי' ממש ליכא למימר הכי. ובראי' ממש לא הקיל הס"ט רק באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה וכשא"א לה לטהר כלל. ובנ"ד שאין לה וסת קשה להקל. אך להיותה זקנה שבאה בימים שחדל להיות לה אורח כנשים יש להסתפק אי דומה לאשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה וכמ"ש במ"א. ונלאתי להאריך. ואעפ"כ בנ"ד שהבליטה יוצאה לגמרי חוץ לגופה יש להקל כיון שהיא רואה שלא בהרגשה. ופי' הרגשה דהנה ס"ל להנ"ב וח"ד דהרגשת זיבת דבר לח נק' הרגשה. אך היינו שתרגיש זה שנתלחלח הפרוזדור. ובנ"ד שאמרה האשה מוכ"ז שאינה מרגשת כלל רק כשבאין הטיפין על ירכותי' אז מרגשת א"כ ליכא הרגשה כלל. לכן זהו צד גדול להתיר. דהגם שיש חולקין לגמרי על קולה זו דהרגשה מ"מ רוב הראשונים ס"ל דבעינן הרגשה. ולפחות היינו שתרגיש בכותל ביה"ר מבפנים איך שזב ממנה דם ובנ"ד שאינה מרגשת כלל הזיבה עד שמגיע על רגליה וכה"ג אין כאן טומאה מדאוריי' לשטתם לכן יש להקל ולתלות במכת הנפילה:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור