סימן צז
ז
עוד כ' השב"י שם וז"ל ובאמת ראה ראיתי בהרמב"ם פ"ה מהל' אישות הי"ז האשה שהשתינה ויצאה דם עם מי רגלים בין שהשתינה והיא עומדת כו'. ואפי' הרגיש גופה ונזדעזעה אינה חוששת שהרגשת מ"ר היא זו שאין מי רגלים מן החדר כו' עכ"ל (וכ' הה"מ ומ"ש ואפי' הרגיש גופה מבואר בפ' הרואה כתם דנ"ז ע"ב עכ"ל) א"כ נראה מדבריו דהרגשה היא שתרגיש גופה של אשה כגון שנזדעזעה (ודוגמת הרגשה יציאת שכבת זרע שהגוף מתפעל וכן ביציאת מי רגלים) או בשאר דבר עכ"פ שתרגיש האשה בגופה (וכן לשון הרמב"ן בהלכותיו פ"ג ה"ח אשה שהשתינה כו' ואפי' הרגיש גופה ונזדעזעה כו' וכן לשון רי"ו נכ"ו) ולא במה דזב ממנה דבר ואפשר שהוכיח נמי הרגשה זו מסוגיא זו לכך פי' כאן ע"י הרגשה שהיא הרגשה בגופה ונזדעזעה משום דמזה מוכח הדבר דלא הוי הרגשה מה שזב ממנה הדבר לח (גם עצם פי' הרגשה היא מלשון רגש למה רגשו גוים תהלים רס"י ב' נהלך ברגש תהלים נ"ה ט"ו. גם תרגום ותרעש הארץ ואתרגישת ארעא. תהלים י"ח ח'. נמצא ההרגשה הוא ענין רעש והיינו מ"ש הרמב"ם ונזדעזעה גופה גם אל תיגע שמה ביהושע ז' ג' לא תרגיש תמן. יום מהומה. יום ריגוש ובפ"ק דשבת די"ג ע"ב אמרו אין בשר המת מרגיש באזמל הרי הרגשה הוא ענין צער וזעזוע הגם דלענין פגימה נזכר בטוש"ע י"ד סי' י"ח הרגשה שהצפורן מרגשת בה ושם אינו שייך כ"כ צער מ"מ בגמ' לא נזכר ע"ז לשון הרגשה כ"א אוגרת וע' בש"ע שם ס"ד והוא מהרמב"ם מוכח אדרבה הרגשה זהו ענין נכבד. וכן לפמ"ש אאזמו"ר שם סק"ב אבל הרא"ש כ' כו' דכל שהוא מרגיש כו'. היינו כדי שתחגור בה הצפורן כו'. וכן משמע בגמ' פ"ח דשבת דפ"א ע"א גבי צרור או אבן כדי לזרוק בבהמה והוא שמרגשת בה וכמה משקל עשרה זוז מוכח דפי' ומרגשת בה היינו הרגשת צער וכאב שיש בו ממש). וא"כ לפ"ז לא הוי בנ"ד הרגשה והוי רק ספק דרבנן ויש לנו לסמוך בשעת הדחק על הט"ז שהתיר ממש כמו נ"ד סס"י קצ"א (והשאלה מבואר שם לעיל מיני' רס"י ל"ט בתשו' מהרשש"ך דנ"ח ע"ב באשר מרגשת שיוצאת ממנה ליחה לבנה וע"י הרגשה צריכה לבדוק א"ע בתוך ימי לבונה ושמוצאת בתוך אותה ליחה טפין קטנים עגולים וארוכים ודקים מאד כו' עכ"ל. וע"ז פסק השב"י דאין זה הרגשה כיון שאין מרגשת רק זיבת דבר לח. לא חשוב הרגשה כנ"ל וה"ל רק דרבנן ובדרבנן סמך באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסת שיש לה כאב בגבה כנגד הכליות וגם נמצא בהשתנה שלה אחר עמידתה זמן מה הרבה חול וחצץ אדום. והרופא מומחה אומר שכל זה בא מקלקול החול והאבן הנולדים לה בכליות ע"ש דף סמ"ך ע"ב ודנ"ח ע"ב בתשו' מהרשש"ך הראשונה והשניה שבסי' ל"ט). והנה הגאון מוהרשש"ך עם שהסכים עמו להתיר האשה אבל נחלק עליו בדין הרגשה. וז"ל בתשובתו השניה דף ס' סע"ג וע"ד וז"ל מה דלא נכנס לו תחת סוג שכלו הטהור דנאמר שזו הרגשה שתרגיש שזב מהן דבר לח תקרא הרגשה דא"כ האיך יתיישב הסוגיא דר"פ הרואה כתם דקשאל אי דארגישה כו' הנה אומר אילו אמר האומר שאין לנשים שום הרגשה בעולם עד צאת הדם מגופה. כ"א זאת שמרגשת שזב ממנה דבר לח הי' ודאי מקום לתמיהת מכ"ת אבל זו לא שמעתי כ"א כיוצא בה שיש הרבה נשים שאין מרגישות כ"א הרגשה זו. אבל ודאי יש ג"כ הרבה דמרגישות הרגשות אחרות שבגופה וכדכ' הרמב"ם ומשם ראי' לדברינו אלה כו' (ראייתו מהרמב"ם במח"כ אינה ראי' כלל) וכן הש"ס יתפרש שם אי דארגישה בהרגשה שאין לתלות במי רגלים והיינו בשנזדעזע אבריה כו' ודעת המקשן הי' שאין לתלות ההרגשה הזאת במי רגלים ותירץ לי' התרצן לעולם דארגישה בהרגשה הזאת ואפ"ה יש לתלות במי רגלים דלפעמים באים בהרגשה הזאת עכ"ל מהרשש"ך. ולכאורה כד ניים ושכיב אמר להדא מלתא דאם כדבריו שעכ"פ זיבת דבר לח נמי נקרא הרגשה מדאורייתא. א"כ איך אומר אלא לאו דלא ארגישה וקתני עומדת טמאה. דבא לסתור דברי שמואל ולומר דא"צ הרגשה. ואיך יסתור מזה דברי שמואל הא כאן ע"כ הרגישה זיבת דבר לח. אף דלא ארגישה הרגשת זעזוע הגוף מ"מ גם זה חשוב הרגשה. ואמאי לא יהי' טמא ושמואל לא אמר דטהורה רק בדלא ארגישה כלל. גם לא זיבת דבר לא. וכן מצאתי שהשיג עליו הס"ט רס"י ק"צ לא ידענא מאי קאמר דמ"מ קשיא מאי מקשה אי דלא ארגישה כו' ע"ש. אך באמת נראה ליישב דבריו דאזיל לשיטתו בתשובתו שם להשב"י וז"ל ובכן אם הדבר כן ודאי אם רואות ע"י הרגשה הקטנה הזאת (מה שמרגישים זיבת דבר לח) הרגשה מקרי והוא דאורייתא רק בנ"ד דיש לן לתלות דהרגשה היתה ע"י הליחה לבנה שזב ממנה תלינן בה עכ"ל. ור"ל כיון הליחה לבנה מרובה יותר הרבה מהטפי דמים שבתוכה יש לתלות ההרגשה בהליחה לבנה. וה"ל הטפי דמים כבאו בלא הרגשה כלל. והשתא א"ש דשפיר פריך הש"ס ר"פ הרואה אלא לאו דלא ארגישה. דכיון שהמי רגלים מרובים הרבה יותר מהדם שנמצא בתוכן א"כ תלינן הרגשת זיבת דבר לח בהן לבד והדם חשוב שבא בלא הרגשת. והלכך בכאן אם לא הרגישה שנזדעזעה גופה שאין לתלות במי רגלים לא חשוב הרגשה אע"ג דברואה דם לבד חשוב הרגשת זיבת דבר לח ג"כ הרגשה (הג"ה אחר זמן. ועמ"ש מזה סעיף ט' בהג"ה ממ"ש בתשו' אחת):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור