סימן נב
א
סימן נב
משנה רפא"ט (דמ"ב) ודרוסת הזאב. ופרש"י שהכה בצפרניו ומטיל בה ארס ושורפה. ומ"ש רש"י בדקה זהו דבור אחר וקאי עמ"ש רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה וכ' רש"י ות"ק סבר אלים זיהריה דזאב למקלייה נמי לגסה. וזהו ללישנא קמא בגמ' (דנ"ב ע"ב) גברא אגברא קרמית. דרב יהודה א' רב ס"ל דת"ק וריה"ו פליגי וגם הרמב"ם בפי' המשנות כ' [והלכה] כריה"ו. הלכה מכלל דפליגי. והנה במ"ש בגמרא לל"ק וכי תימא הא קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס יש ב' פי'. הא' פי' רש"י דקאי אמתניתין. דמתניתי' קמ"ל דזאב אפי' בגסה נמי דריס אבל רב אתי למעוטי חתול דאינו דורס אפי' בדקה. אלא דממילא שמעינן דלרב זאב בגסה נמי דריס לת"ק. הב' פי' התוס' דהא קמ"ל קאי על רב דרב לא למעוטי חתול קאתי לאשמעינן. אלא הא אתי לאשמעינן דזאב בגסה נמי דריס ולפי' זה הסכים הר"ן בחידושיו וכן פי' הרשב"א בחידושיו. ויש נפקותא בין שני הפי' האלה. דלפירש"י אע"ג דלרב ת"ק ס"ל דאלים זיהריה דזאב למקליי' נמי לגסה אפשר דלהלכה ס"ל לרב ג"כ כרבי יהודה. והיינו כמו דחזינן בענין נקרע רוב החיצונה דג"כ משמע דפליגי ת"ק וריה"ו. ומשמע בגמ' (דנ"א ע"ב) דהלכה כר' יהודה וכמ"ש הר"ן וקיי"ל כרבי יהודה דכיון דשקלינן וטרינן אמילתי' דריה"ו הלכתא כוותי'. ועוד דאפשר שלא בא ריה"ו אלא לפרש דברי חכמים עכ"ל הובא ב"י רס"י מ"ח. הרי אף אם פליגי ת"ק וריה"ו עכ"ז הלכה כריה"ו. ולרב אם פליגי כאן גבי דרוסת הזאב בגסה. כמו"כ ודאי פליגי שם ג"כ. א"כ כמו שם גניבא בשם רב אסי דהוא מתלמידי דרב ס"ל דהלכה כריה"ו (ועיין בפ"ג דגיטין דל"א ע"ב וספ"ה דס"ב סע"א דגניבא אומר מימרות בשם תלמידי רב) י"ל גם כאן ס"ל לרב ג"כ כריה"ו. ורב לא אתי [למעוטי] אלא חתול דאף לת"ק לא דריס בדקה. משא"כ לפי' התוספות והרשב"א והר"ן ס"ל לרב לל"ק דזאב בגסה נמי דריס:
קיצור. אע"ג דרש"י במשנה מפרש כל"ק שבגמ' (דנ"ב ע"ב) דת"ק ס"ל דזאב בגסה נמי דריס. מ"מ י"ל לפרש"י דרב עצמו אינו פוסק כת"ק בזה. אבל לפי' התוס' (דנ"ב ע"ב) ודאי לל"ק סובר רב עצמו דהלכה דזאב בגסה נמי דריס:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור