סימן קמא
ג
והנה הס"ט סי' ק"צ סק"ג השיג על השב"י והביא ראי' מהרשב"א במ"ה דקע"ח ע"א. ואין ראי' זו הכרח כ"כ די"ל דהרשב"א כ' כן דס"ל דבכל בדיקות עד אע"ג דלא ארגישה י"ל דארגישה וכסבורה הרגשת עד הוא. אבל אפשר דכמ"כ מיירי אפילו בארגישה ממש ומ"ש ועגול דטהורה משום דמוכח דדם הקינוח משוך היה כבר נתבאר שז"א ועוד דבכתם מטהרים כה"ג אף במשוך ועד שאינו בדוק ה"ל כתם ולהס"ט א"כ גם במוצאה כתם אחר שהרגישה נימא ג"כ דאין תולין אף כשי"ל דלמא הרגשת שמש הוא כגון שהרגישה בשעת תשמיש ותיכף בדקה ומצאה על חלוקה כתם משוך או אפי' יותר מכגריס רק שיש במה לתלות הכתם נאמר דאין תולין כיון דארגישה ואע"ג שי"ל הרגשת שמש הוא הרי הס"ט אין מיקל בזה גבי עד שאינו בדוק דהוא ג"כ נקרא כתם בגמרא אף שי"ל אימור הרגשת עד הוא ומ"ש הס"ט סי' ק"צ סס"ק צ"ג [בד"ה נחזור לעניננו] דכתמים הם דרבנן אף לאחר תשמיש היינו בדלא ארגישה רק שנאמר אימור ארגישה וכסבורה הרגשת שמש הוא זה לא חיישינן גבי כתם רק גבי עד. אבל בדארגישה ממש ואח"כ בדקה ולא מצאה רק כתם לח י"ל דהוי דאורייתא ולא תלינן אימור הרגשת שמש הוא. וזה ודאי ליתא דדין המשנה מורה בהיפך דתנן פכה"י די"ד ע"א ואח"כ (דהיינו אחר אחר זמן) מטמאה מעת לעת. ואינה מטמאה את בועלה ובגמ' ר"פ הרואה מוקמינן לה בדארגישה ואעפ"כ לא מחזקינן שדם זה היה בשעה שהרגישה כיון שלא בדקה א"ע מיד לא מספקינן אלמפרע מחמת ההרגשה ותלינן דהרגשת שמש הוא. וכ"ש וק"ו שיש לתלות גבי כתם לומר דהדם מעלמא אתיא וההרגשה הרגשת שמש הוא (דאין לומר דהתם הוי הוכחה שבא אח"כ מדלא נפל לארץ דזה אינו ראי' כלל ועוד אחר תשמיש שוכבת אפרקיד) ועוד דתנן מודים חכמים לרע"ק ברואה כתם שמטמאה את בועלה ומוקמינן לה בגמרא מכאן ולהבא אבל למפרע לא. מבואר דאפי' ברואה כתם מיד אחר תשמיש ובדארגישה אין מטמא את בועלה למפרע דתלינן דהרגשת עד הוא ונראה דאף לדברי התה"ד סי' רמ"ו דמחמיר מאד בהרגשה מודה בזה דאינו מחמיר רק כשא"א לתלות ההרגשה במידי ובזה מחמיר אף שבדקה ולא מצאה כלום אבל כשיש לתלות ההרגשה במידי מבואר בהדיא בתה"ד וז"ל וכיון דנוכל למתלי ההרגשה במידי תלינן כדאמרינן בגמרא אימור הרגשת שמש או מ"ר או עד הוא וכן בשו"ע פסק ד' תה"ד ברס"י ק"צ ופסק בסי' קצ"א שאפי' הרגישה אמרינן אימור הרגשת מ"ר הוא ומאחר דגבי כתם מוכרח הדין כן מהש"ס ס"פ הרואה ומהמשנה פכה"י א"כ כמ"כ גבי עד שאינו בדוק דנדון ככתם י"ל כן דאפילו בארגישה טהורה פחות מכגריס אפי' במשוך כמ"ש בתשו' שב"י ודלא כהס"ט שהשיג עליו בחנם (הגה. ומ"מ לפמ"ש לעיל דלרב אשי דשמואל לא בעי הרגשה א"צ כלל לאוקימתא לעולם דארגישה. א"כ לפ"ז אין ראי' להקל בדארגישה ממש לתלות בהרגשת עד. אבל להפוסקים דשמואל בעי הרגשה הדין אמת כמ"ש השב"י. ובתשובה אחת נתבאר דדין זה אם קי"ל דבעינן הרגשה או לא הוי ספיקא דדינא. עכ"ה):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור