אכן לפמ"ש הרמ"א בד"מ סי' א' דהאידנא שאין מראים הסכינים לחכם אין לוקחים בשר מסתם אדם אא"כ הוחזק בחזקת כשרות. א"כ זה שעבר אדרבנן אינו י"ש עכ"פ והרי צריך הרבה י"ש לבדיקת הסכין כו'. ולפ"ז צ"ע על העה"ג שהיקל בנדון שלו שעבר אדרבנן כנ"ל. וראייתו מהרמב"ם י"ל שאינה מוכרחת דשא"ה שנמצא אחריו חוט או קרום ואינו מזיד גמור אלא פושע בדרבנן ובכנה"ג סי' י"ח בהגה' הטור אות כ"ד הוכיח ב' מורו זקנו מהר"י טונצין ז"ל דכל עוד שלא נמצא קלקול בטבח אין להוציא טבח מאומנתו דהא בנמצא סכינו יפה אע"פ שפשע שלא הראה סכינו לחכם לא מעבירין לי' כדאי' בחולין (די"ח ע"א). והתם משמע דהוי מזיד גמור בדרבנן (אע"ג דיש לחלק משום שי"ל דהי' ברור לו שסכינו יפה הלכך לדעתו לא עבר רק על תקנת חז"ל לא על איסור עצמו דד"ס כתפלה וכה"ג מ"מ לעומת זה שם חמור טפי שהרי התקנתא בדרבנן הוא בענין השייך לשחיטה ממש ועוד דלהני פוסקי' דס"ל דבדיקת הסכין אין סתם ע"א נאמן משמע דהוא דין דאורייתא דאין ע"א נאמן בדאתחזק איסורא כמ"ש במרדכי פ"ק דחולין) אלא שי"ל דלק"מ על רמ"א משם משום דבש"ס מיירי בזמן שהיו מראים סכינים לחכם א"כ מסתמא אח"כ יראה כו' משא"כ עכשיו שאין מראים. ומיהו זה אינו מספיק דהרי טבח שבש"ס היינו ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים כמ"ש מהרי"ו סי' צ"ז. וא"כ בכה"ג אף בזמן הש"ס שהיו מראים לחכם צריך חזקת כשרות מיוחדת להרמב"ם ורמ"א משום ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים ואפ"ה לא פסלינן לי' אלהבא א"כ ה"ה והוא הטעם לענין שו"ב דהאידנא אע"פ שאין מראים סכינים לחכם וצ"ל דמשום פשיעותו בשאר מילי דרבנן לא אתרעי כלל חז"כ מיוחדת שהיה לו בשחיטה כו' כמ"ש בתשו' אחרת. ואפשר שי"ל דבבדיקת הסכין יש להחמיר טפי. וז"ל הפ"ת סי' י"ח ס"ק ל"א ולדידי חזי לי דבכל בן אדם דמזלזל קצת במצוה א' ממצות התורה קים לי בגוי' דלא רמי אנפשי' למעבד בדיקה הצריכה לסכין כו' עכ"ל:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור