סימן קמב
ה
והנה לפ"ד הרמב"ם דרק גבי האשה שעושה צרכיה פי' ואפי' נזדעזעה גופה ולא גבי עד שהוא נתון תחת הכר וגם לא גבי נמצא לאחר זמן. י"ל משום דגבי האשה שעושה צרכיה כיון שיש מ"ד דגם ר' מאיר אינו מטמא רק משום כתם לכן אף דרבי אשי ס"ל דר' מאיר מטמא משום נדה מ"מ אנו דקיי"ל כר' יוסי פשיטא שאין שייך כאן רק משום חשש כתם וע"כ ס"ל אפילו הרגישה נמי טהורה. ותלינן בטעות מאחר שבעיקר החשש שייך בזה דם ולא כתם. אבל בעד שהוא נתון תחת הכר ס"ל להרמב"ם דבמשוך טמאה נדה כמ"ש רבינו ז"ל סי' ק"צ סעי' ל"ד ס"ק ס"ה. ע"כ אם הרגישה לא תלינן בטעות אף שהוא עגול. וכש"כ שכן הוא בנמצא על שלה לאחר זמן. ובפסקי הרשב"ץ רפ"ט שכ' עמ"ש הרמב"ן בהלכותיו דהא דמטהרינן במשתנת אפי' במרגשת טהור וכבר תמהו עליו רבים כו'. עכצ"ל דס"ל דכיון שראתה מגופה אפי' במי רגלים אין זה ענין לדם ולא כתם דמיירי שלא ראתה מגופה כ"א במוצאה על בגדיה והוא דומיא דמפרשים בגמ' פכה"י די"ט ע"ב הא דאמר ר' מאיר אם אינו מטמא משום כתם מטמא משום משקה נהי דהיכא דקא משכחת כתם ירוק אמנא כו' ע"ש. והיכא שהספק דילמא מעלמא אתיא אז באמת אף שאין הספק שקול ונוטה לחומרא יותר שריא וכנ"ל וכמו בבדקה קרקע עולם דהקרקע מיבדקה שפיר וכן גבי תינוקת דלא הגיע זמנה לראות שאפי' סדינין שלה מלוכלכין כו' ותלינן דילמא עברה ולאו אדעתה דהוא ספק רחוק מ"מ שריא מטעם הנ"ל. אבל כשודאי מגופה בא הדם אף בספק שקול אם מהמקור או לא י"ל דאין לטהר אלא בצרוף חזקת טהרה עכ"פ וראי' מראתה דם עם מי רגלים דרב אשי ס"ל דר"מ מטמא משום נדה בעומדת והר"ן בתשו' סי' מ"ט כ' משום דר"מ חייש למיעוטא. וק' אטו ל"ל לר"מ דם ולא כתם אלא י"ל דבכה"ג אין שייך לומר כן. ולכן ס"ל להרשב"ץ דאף לר' יוסי אין זה ענין לדם ולא כתם כיון דמגופה קא חזיתיה אלא דמטהר משום דס"ל שחזקה עם שביל המים בא ולא מהמקור אבל היכא שהרגישה שנזדעזע גופה ע"י שמהמקור יצא ס"ל דאין לטהר ולתלות ההרגשה בטעות דלא דמי לכתם דתלינן אף בשאין הספק שקול דזהו רק בכתם ממש ולא ביוצא מגופה והטעם כמשנ"ת למעלה שכמו דלשמואל גזה"כ דבעינן הרגשה כך לכ"ע גזה"כ הוא דם ולא כתם ופרש"י בחולין דנ"ה ע"א ובב"ק דל"ח ע"ב דבעינן שתראהו מגופה ולא שתמצאהו בבגדה וכה"ג דכשלא ראתה מגופה גזה"כ הוא להקל בספק זה כיון שי"ל דמעלמא אתיא אף שהספק רחוק. משא"כ כשראה מגופה אף שיש ספק אם מהמקור או מהעליי' או ממי רגלים וכה"ג לא ע"ז נאמר דם ולא כתם וה"ל כשאר ספק דאורייתא:
קיצור. ולכן הרמב"ם גבי האשה שהיא עושה צרכיה ס"ל לטהר אפי' במרגשת משום דס"ל דאנן קיי"ל כר' יוסי תפשינן דכל החשש בזה רק משום כתם וכיון דמדאו' אמרינן דם ולא כתם לכך תולין ההרגשה בטעות והדם במי רגלים. משא"כ גבי עד שהוא נתון תחת הכר וכ"ש בנמצא על שלה לאחר זמן ס"ל דלא שייך הטענה דם ולא כתם והרשב"ץ ס"ל דאפי' בהאשה שהיא עושה צרכיה לא שייך ענין דם ולא כתם ולכן ס"ל דאף לר' יוסי אין לטהר במרגשת:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור