סימן פד
ה
ושטה ד' ראיתי בשט"מ דע"ג ב' בשם הריטב"א מדברי התוספות על הקושיא דלעיל סעיף א' מ"ש מפוסק על הפירות כשיצא השער. ומדין פוסק על הפירות ביש לו. ותירץ דהתם כל שקובע לו זמן על נתינת הפירות הזמן הוא לטובתו של מוכר ואילו רצה המוכר לתת לו תוך הזמן הרשות בידו ומוכרח הלוקח לקבל וא"כ המכר נגמר מיד כו' אבל האי עובדא דדף ע"ג ב' מיירי שהתנו הלוקחים עם המוכרים שלא יוכלו לתת להם יין עד טבת דמבחר נפשיה. וכן הוא ענין האי מאן דיהיב זוזי אחביתא דחמרא כו' שהתנה שלא יתחייב לוקח לקבל עד הזמן שקבע כו' וכ"כ בשם תלמיד הר"פ. ולפ"ד שאר שיטות דלעיל נ' בפוסק על השער או יש לו יוכל הלוקח לקבוע זמן שלא יקבל עד קביעת זמן ההוא:
קיצור. שטה ד' דבפוסק על השער או יש לו קביעות הזמן רק לטובתו של מוכר לבד ואם רוצה ליתן תוך הזמן מחויב הלוקח לקבל. לכן הכל באחריות המוכר. משא"כ הכא שקביעות הזמן לטובתו של לוקח ע"ז הקשה רב שרביא ותירץ אביי וכן בדף ע"ג ב'. ולשא"פ גם בפוסק על השער או יש לו י"ל רשאי להיות קביעות הזמן לטובת שניהם. שכל אחד יוכל לעכב על חבירו מלקבל או ליתן עד הזמן שקבעו:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור