סימן א
ד
אך מ"מ יש להקל מצד אחר משום שי"ל שגם שו"ב זה לא נחשד רק על איסור דרבנן שהוא התרשלות בבדיקת הריאה והבדיקה היא מדרבנן כמבואר בסי' ל"ט סעיף א' וכ"כ בשו"ע סי' קי"ט סעיף י"ד אף שהב"ח והט"ז והפר"ח שם הסכימו דהמוכר בהמה שיש בה סירכא שצריכה בדיקה ד"ת הוי כמוכר דברים האסורים ד"ת מ"מ היינו לענין מכירה שהלוקח אין אכילתו נחשב לו הנאה לפי שעבר על איסור דאורייתא כו' כמ"ש בסמ"ע סי' רל"ד סק"ד וה"ט שייך נמי בסירכא שצריכה בדיקה מדאורייתא וגם לפי טעם הראשון דשם דבאיסורא דאורייתא דווקא קנסוהו היינו דוקא לגבי מוכר שיש לו חימוד ממון ודיינינן לי' כמזיד גם בפעם הראשון כמבואר בפוסקים סי' קי"ט גבי שוחט ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים וכ"ה בסי' ב' בת"ש ורבינו ז"ל וכיון שאנו אומרים שידע מהסירכא ומכרה ודאי יש לו דין עובר על איסור דאורייתא מאחר שבהמה זו אסורה מספק ד"ת וידע מזה ומכרה (ועש"ך שם ס"ק כ"ט שחולק על הב"ח ובסה"ת סי' ע"ו גבי ומורי רבינו מפרש דנתערבה אסורה קאי אספיקה דכיון דמן התורה אסורה ושייך ביה אשם תלוי בודאי אי הוה ביה כרת כו' משמע כדעת הב"ח והט"ז והפר"ח ועפר"ח ואין כאן מקומו). משא"כ בשו"ב זה שנוטל שכר מטרפות וכשירות בשוה ואין לו חי"מ דמש"ה דיינינן ליה בשוגג ופושע ולא במזיד ור"ל שאנו אומרים שלא ידע שיש סירכא אלא שנתרשל בבדיקה ולא בדק שפיר בפשיעתו וכיון שהבדיקה היא רק ד"ס נמצא שנתרשל באיסור דרבנן לבד. ואע"פ שהתרשלות הבדיקה עם היותה רק מדרבנן מ"מ יוכל ליצא ולצמח מזה איסור דאורייתא וא"כ עם ע"י התרשלות זו יצא טריפות דאוריי' מת"י יש לומר שיש לו דין חשוד על טרפות דאורייתא וכמו שמצינו בפ"ק דשבועות (די"ח ע"א) דמחייבין קרבן במשמש עם הטהורה סמוך לוסתה ואמרה לו נטמאתי וחייב אכניסה משום דהיה לו לפרוש מאשתו סמוך לוסתה ואע"פ שפרישה סמוך לוסתה הוא רק ד"ס. מ"מ חייב עי"ז קרבן מדאורייתא וחשבי' לי' שוגג בדאורייתא ולא אנוס בדאורייתא. ועובר אדרבנן. ופי' שוגג הוא מבואר ברמב"ם פ"ה מהל' שגגות ה"ו וז"ל שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישה וחקירה ואח"כ יעשה צריך כפרה עכ"ל אלמא דצריך כפרה מדאורייתא וחשבינן ליה כלא טורח גם באיסורי תורה וא"כ אף גם בנ"ד אף שהבדיקה היא מד"ס מ"מ כיון שיצא עי"ז מתחת ידו איסור תורה דיינינן לי' כלא טורח באיסורי תורה. וכיון שכן י"ל שאין להאמינו באיסורי דרבנן שבנבלה כנ"ל בדרך כש"כ. אך באמת יש לדחות זה דהא מלבד שיש פוסקים ס"ל שפרישה סמוך לוסתה היא דאורייתא. והמה התוס' ס"פ הבע"י (דס"ד ע"ב) והרא"ש לשם סי' יו"ד וסה"ת סי' צ"ג. ואע"פ שפסק בפרק קמא דנדה סי' א' דוסתות דרבנן מ"מ יש לומר דהיינו לענין אם לא בדקה אחר וסתה ולא הרגישה שאינו אסורה מדאורייתא כיון דלא הרגישה לא חיישינן שמא ראתה ולאו אדעתה מדאורייתא. אבל בפרישה שסמוך לוסתה חיישינן מדאורייתא שמא תראה ותרגיש וכמ"ש בתשו' אחרת וכן מצאתי אח"כ בס' תפארת ישראל בקו"א בסי' קפ"ד וגם דעת הרא"ה בבד"ה (בית שביעי שער ב') דלמ"ד וסתות דרבנן מיתוקמא ההיא דשבועות בשעות שאחר עונות הוסת וס"ל שזהו לכו"ע דאורייתא ע"ש. אך גם לרוב הפוסקים החולקים וכן קיי"ל לדינא דפרישה שסמוך לוסתה הוא רק מדרבנן בכל ענין וכמ"ש רז"ל בסי' קפ"ד סק"ה. מ"מ הא אנן לא מחשבינן ליה אלא לשוגג במילי דאורייתא וחייב חטאת ולא לפושע וכמבואר להדיא במ"ה שם וז"ל דה"ל לאסוקי אדעתי' שמא תראה בשעת תשמיש ואי דאורייתא לא שייך למימר ביה דה"ל לאסוקי אדעתי' אלא פושע גמור הוא כו' עכ"ל. הנה מבואר מזה דעכשיו לא מחשבינן ליה בפושע במילי דאורייתא אלא כשוגג בהם (שאילו הי' פושע לא היה מתכפר בחטאת וע' בפ"ב דמכות (ד"ח ע"א) שהפושע אינו מתכפר בגלות אלא השוגג ואף על פי שהפושע אינו מזיד ג"כ וכמ"ש הרמב"ם פ"י מהלכות רוצח דין ב' ד' ע"ש ועמ"ש רז"ל סי' ב') וכיון שכן אף אם נדמה ג"כ נ"ד כהתרשלות בבדיקתו ונמצא אח"כ סירכא למשמש סמוך לוסתה ואמרה לו נטמאתי. ששם ג"כ עבר על ד"ס במזיד ובא עי"ז לאיסור דאורייתא ומ"מ חשבינן ליה לשוגג במילי דאורייתא לפי שהי' סבור שיספיק לבעול עד שלא יצא הדם. וה"נ אף אם היינו אומרים שעבר על הבדיקה ולא בדק יפה במזיד (מלבד שי"ל שמכשול הוא שאירע לו בפשיעותו שלא בדק יפה ולא במזיד גמור) עכ"ז לגבי הסירכא שאח"כ האסורה מד"ת מספק לא נחשב רק שוגג שהיה סבור שלא ימצא שם סירכא דהרי פשיטא ופשיטא שאין לחושדו שראה הסירכא והניחה במזיד חדא דבפעם א' לא דיינינן ליה כמזיד ובר מן דין אם היה מזיד ורשע היה לו לנתק הסירכא ולא להניחה שימצאוהו אחרים ויכירו רשעתו ויעבירוהו מאומנתו דאומדנא טובה היה דבודאי לא ראה אותה וכמ"ש ביש"ש פג"ה סי' ט"ז. וכיון דדיינינן ליה כשוגג לגבי איסורי דאורייתא הרי השוגג סגי ליה בקד"ח לחוד בלי העברה כלל כמו שהאריך בזה רבינו ז"ל בסי' ב' שם וכ"מ בסי' קי"ט סי"ז ובש"ך שם סקל"ג. וכן מצאתי באגודה פג"ה סי' צ"א טבח שנמצא אחריו חלב כו' ואין תקנה להחזירו אם יראו אותו צעור ומתאנח כדאמרי' פז"ב כו' ונ"ל דה"מ שהזיד לעשות כן כו' אבל אם יודע ושגג יקבל עליו תשובה ולא יעבירוהו ולא ילקוהו עכ"ל. יצא לנו מזה דכשקיבל עליו ד"ח בפני שלשה סגי על ענין החטא מחמת הסירכא שיצאה מתח"י שהרי שוגג באיסור דאורייתא וא"כ אף שמ"מ אין להאמינו עדיין על הבדיקה משום שהרי הוא פושע באיסורי דרבנן עכ"פ שהוא בבדיקת הריאה שלפושע לא סגי לי' קד"ח ובעינן ג"כ העברה כמש"ל מ"מ לגבי שחיטת עופות שהחשש שם משום נבלה יש להאמינו מיד ולא חשדינן לי' גם לאיסורי דרבנן שבשחיטה דהא כשם שהחשוד על הטרפה האסורה ד"ת אינו חשוד על הנבלה האסורה ד"ת כך החשוד על טרפה דרבנן אינו חשוד על נבלה האסורה מדרבנן רק שהחשוד על איסור דאוריי' בטרפות י"ל דחשוד גם אנבלה באיסור דרבנן כנ"ל וזה אינו חשוד על איסור דאורייתא בטרפות שהוא רק שוגג וסגי ליה לזה בקד"ח לבד כנ"ל:
קיצור. (מ"מ יש להקל מצד שגם שו"ב זה פשע רק בבדיקת הריאה שהבדיקה הוא מד"ס ואף שעי"ז נמשך שיצא סירכא מתח"י לגבי הסירכא ה"ל שוגג נמצא ה"ל שוגג בדאורייתא לכן אינו חשוב חשוד בדאורייתא כ"א בדרבנן וא"כ חזר הדין שהחשוד בדרבנן דאיסור טרפה אינו חשוד אדרבנן באיסור נבלה דחמירא מטרפה):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור