סימן רנא
א
סימן רנא
ע"ד השו"ב שהי' ג"כ סופר ומגי' סת"מ ונמצא בכמה וכמה זוגות תפילין שלו אחר הגהתו חסירות ויתירות ודביקות אותיות ושאינם מוקף גויל מד' רוחותיו. פסולין כאלו נמצאו בהרבה זוגות תפילין. והעבירוהו שלא יתעסק עוד במלאכת סת"מ אם הוא כשר להיות שו"ב. משנה שלימה שנינו בבכורות ס"פ עד כמה ד"ל ע"א. החשוד על השביעית (פירש"י לזרוע או לעשות סחורה בספיחים) אין חשוד על המעשרות (ולוקחין ממנו תבואה בשאר שני שבוע ואין צריכין לעשר ודאי אלא דמאי) החשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית. ובגמ' שם החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות מ"ט שביעית לא בעיא חומה מעשר בעיא חומה (דאינו יכול לאכול מע"ש אלא לפנים מחומת ירושלים דכתי' ואכלת לפני ה' אלקיך וגו' דברים יד) כיון דבעיא חומה חמיר לי' ומוכח מזה דאע"ג דנגד חומרא זו שיש במעשר יותר מבשביעית יש ג"כ חומרא בשביעית יותר מבמעשר דשביעית אין לה פדיון ומעשר יש לו פדיון כדמסיק אפ"ה כיון בצד א' יש חומרא במעשר שאין בשביעית ע"כ י"ל דמעשר חמירא לי' ולכן החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשר עוד שם בגמ' החשוד על המעשר אינו חשוד על השביעית מ"ט מעשר אית לי' פדיון שביעית כיון דקא מתסרא ולית לי' פדיון חמירא לי' ומוכח מזה ג"כ כנ"ל. וז"ל הרמב"ם בפי' המשנה איסור שביעית דאורייתא ואיסור מעשרות דאורייתא ויש בכל א' חומרא שאינו באחר כו' לפיכך מי שחשוד בא' מהם אינו חשוד באחר כו' שהחשוד על שום דבר בין מדרבנן בין מדאורייתא הרי הוא ג"כ חשוד על איסור אחר שהוא כמותו באיסור או פחות ממנו אבל לא איסור אחר שהוא חמור ממנו בשום צד מהצדדים כמשנ"ת במעשר ושביעית עכ"ל וא"כ כמו"כ החשוד בכתיבת תפילין אינו חשוד לענין שו"ב שבודאי יש צד חומר באיסור נבילות וטריפות דהוא ל"ת מבאיסור תפילין דהוא ביטול מ"ע הגם שהוא מצוה חמורה ועוד דהוא מין איסור אחר דס"ל להרב ב"י סי' קיט דבכה"ג אפילו מחומר לקל אינו חשוד ומ"מ כ"ז היינו שאינו חשוד על מזיד ולא חשדינן לי' מאיסור קל לאיסור חמור אבל לענין שו"ב קבוע דמתא שאף שלא נחשד אותו במזיד עכ"ז יש לחוש שע"י שיתעצל לא יזדרז כהוגן יצא מת"י שגיאות במכשול ע"ז ודאי י"ל שנחשד אף על איסור אחר אין להאמינו על השחיטה וראי' מהא דאיתא בטוי"ד רס"י א' הכל שוחטין לכתחלה נשים כו' וכתב הב"י שהאגור כתב המנהג בכל גלות ישראל שלא ישחטו כו' כנ"ל שאין שוחטות לאחרים ופי' היש"ש רפ"ק דחולין סי' א' שאין נאמנות לאחרים כו' והביא ראי' מהתוס' דפ"ק בפסחים ד"ד ע"ב שכתבו כל מילי דאית בי' טרחא אם הוא במילי דאורייתא אין מהימנות כו' משום הכי נהגו האידנא בכל ישראל שהנשים אין שוחטות כלל ע"כ והאריך עוד שם סי' ב' ואף שלדברי הסמ"ג כו' מ"מ איכא למימר כו' ועוד התוס' לא כתבו הכי אלא תולין הכל בטירחא דכל מילי דאית בי' טרחא לא מהימני בדאורייתא כו' והאריך והביא דבריו אאזמו"ר הגאון ז"ל ביו"ד רסי' א' סק"א... רש"ל כנ"ל... ועפי"ז מיושב המנהג כו' ועיין בתוס' בכתובות דף ע"ב ודף כ"ח ע"א בדה"מ אלו נאמנים אבל קשיא כו' וי"ל דבירושלמי מפרש דבדיקות חמץ הוא טורח כו' והנה האגודה פ"ק דפסחים סי' ד' פסק ג"כ בשם התוס' אי הוו דאורייתא לא מהימנא דברים דטורח ועמל בם אבל שחיטה וניקור מהימני ואע"ג דהוו דאורייתא כיון שבידם הוא עכ"ל וספ"ב דכתובות סי' ל' פי' ושחיטה סומכין על נשים אפי' בדאורייתא משום דלאו טורח גדול הוא ובידו הוא עיין פ"ק דפסחים עכ"ל וע' באגודה פ"ה דעירובין ססי' נ"ה ומה שמאמינים לנשים על שחיטה כו' הנה הרש"ל ביש"ש פ"ק דחולין סי' א' הנ"ל כתב וז"ל גם אפשר בימיהם לא הי' כ"כ טורח בשחיטה כו' וכך כתב שם סי' ב' וז"ל עוד הי' אפשר לומר ולחלק בימי הקדמונים שלא החמירו כ"כ כו' ואף שרוב החומרות הם מדרבנן ובדרבנן הימנוהו לנשים מ"מ הכא לא ידעי מהו מדרבנן ומהו מדאורייתא כו' וא"כ מפני עצלותם כו' עכ"ד הרי הרש"ל פסק דשחיטה עכשו נחשב דבר שהוא טורח גדול ושלכן אין הנשים נאמנות בו כמו בבדיקת חמץ אלו הי' מדאורייתא וכך פסק הכנה"ג בהגהת ב"י אות ה' בשם הב"ח ודמש"א והנה אף לדברי האגוד' שהבאתי דנראה דס"ל דשחיטה לא הוו דבר שהוא טורח גדול מ"מ כבר כ' היש"ש דעכשיו שנהגו להחמיר ביותר חשיב שחיטה דבר שהוא טורח גדול וכ"מ ממ"ש בש"ע סי' יח סעיף ויו והרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין הלא תראה כו' עכ"ל אך מלבד זאת כ"ז הוא בשוחט דאקראי י"ל שאינו טורח גדול כדברי האגודה אבל בשוחט הקבוע במתא פי' הפר"ח דודאי חשיב טורח גדול וז"ל ביו"ד רסי' א' סק"א וז"ל ול"נ דה"ק שלא יהי' ממונות לשחוט לצבור מפני שהטבח הממונה לרבים צריך זריזות גדול ויש לו טורח הרבה והנשים עצלניות הן וכו' עכ"ל הרי שתהי' שו"ב קבוע י"ל דאינן נאמנות גם לפ"ד התוס' והאגודה אף שנאמנות באסור נדה החמור ובכל האיסורין כדאיתא פ"ז דכתובות דע"ב ע"ב ורפ"ק דגיטין ד"ב ע"ב עיין שם בתוס' סד"ה ע"א נאמן באיסורין דילפינן מנדה כו' וסד"ה הוי דבר וא"ת אי עד אחד כו' אמאי איצטריך וספרה כו' וי"ל כו' עכ"ל הרי ס"ל בפשיטות דאשה נאמנת באיסורין כמו ע"א הכשר ממש ואעפ"כ אינה נאמנת להיות שו"ב ועכ"פ להיות שו"ב קבוע וא"כ הדברים ק"ו לשו"ב זה שהוחזק שמתעצל בכתיבת תפילין עד שיצאו כמה פסולי תפילין ע"י רבות מאד דגרע טובא מסתם אשה שלא הוחזקה ח"ו על עצלות ופשיעה כזו רק מסברא אנו אומרים שהנשים עצלניות הן ובודאי יש ג"כ הרבה נשים שהן זריזות מאד באיסורין וע' בתוס' פ"ח דפסחים דצ"א סע"א משמע שגם סתם נשים זריזות הן. א"כ בנידון זה שזה האיש הוחזק עכ"פ לעצל ופושע שיוצאים קלקולים מת"י אף שלא נחשד אותו במזיד ח"ו. מ"מ חשוד בעצל ומקיל לעצמו ואינו זריז וטורח בבדיקות האיסורין א"כ א"א להאמינו עכ"פ להיות שו"ב דמתא שלזה צריך טורח גדול כו' ואף המקילים באשה בשו"ב יודו בזה ופשוט הוא. וכ"ש וק"ו לדברי תשו' אאזמו"ר הגאון ז"ל שנדפסה בש"ע שלו שנדפסו בזיטאמיר בסוף ח"ד סי' ח' דפסל אף שו"ב המסיג גבול להיות שו"ב דמתא כו' ע"ש הטעם אף שהתם אין פסולו רק מצד השגת גבול בדררא דממונא ודררא דממונא קל טובא מעצלות באיסור תפילין ע"ד שאמרו בגמ' פ"ק דב"מ ד"ו ע"א פרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מספק ממונא מ"ט ממונא אפשר בחזרה שבועה לא אפשר בחזרה ועד"ז הפסולי תפילין שיצאו מת"י לא אפשר בחזרה לכן חמיר טובה מפסול דררא דממונא והאריכות בזה למותר ע"כ לפע"ד א"א לסמוך עליו בענין שו"ב אלא ע"י עע"ג. וע"י עע"ג נכון שלא לדחותו לגמרי:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור