סימן קיג
ד
ועיין מ"ש במ"א על המשנה פ"ב דנדה די"ז ע"ב שחזקתו מן המקור דמלשון זה הוכיחו התוס' שם סד"ה מן הלול דהעיקר כלישנא דבתר חזקה אזלינן ואמר אביי שם דלפ"ז מן הלול ולחוץ ודאי טהור וכן ס"ל לרמי בר שמואל ולרב יצחק ברי' דרב יהודה והטעם דטהור משום דאיכא הוכחה דלאו מן החדר בא ואע"ג דדמי עלייה מיעוטא הוא עכ"ז ע"י ההוכחה תולין בעלייה. וה"נ בנידון מהרא"י הא איכא הוכחה דמראה דמהצדדים הוא בא. ואע"ג דלרב הונא שם מן הלול ולחוץ ג"כ ספיקו טמא וכ"פ הרמב"ם פ"ה מהא"ב דין ה' נראה לכאורה דהתוספות הנ"ל לא ס"ל כן. אך להרמב"ם ג"כ יש לחלק דהתם יש לומר אימור שחתה כמ"ש בגמרא שם דדלמא שחתה ומהחדר אתא אבל בנדון דמהרא"י דמוצאה כן תמיד רק במקום אחד מהצד עדיף טפי וה"ל כבדיקת שפופרת. דאמרינן דדם זה עכ"פ ודאי מהצדדים הוא כנ"ל סעיף ב':
וע"ד השאלה שלפנינו כיון שאומרת רק במקום אחד מוצאה אבל אינה אומרת שגם למעלה מאותו מקום אינה מוצאה אפ"ל דלא דמי לנדון דמהרא"י. וגם המיילדת אומרת שזהו גירירט היינו שאפשר שהרחם או צואר הרחם נטה מעט לצד שמאל ויצא ממנו קצת. וא"כ לפ"ז דם המקור הוא. אך עכ"ז יש לצדד להקל. חדא דאין זה ברור ועדיין י"ל דמן הצדדים ממש הוא. הב' שאפי' הוא עקירת הרחם יש מטהרין ואפי' נעקר ממנו רק מעט כנדון זה היקל בספר באר יעקב דע"ז עמוד שני יש אצלו סברא דאם נעקר מקצת המקור אף דיצא דם משאר המקור לא הוי דרך ראי' בכך א"כ זה פשיטא ליה דדם שיצא ממקצת המקור שנעקר חשיב אין דרך ראי' בכך. אך הנ"ב רס"י נ"ח אחר שחלק על היתר דעקירת המקור כ' וז"ל ועוד מה גבול הגבלת לו והרי לפעמים המקור נוטה ממקומו לצד זה או לצד זה כמו שאומרים נשים חכמות ובקיאות. וא"כ במעט נטיה שיטה המקור לאיזה צד תטהר אתמהה עכ"ל. א"כ בנעקר מקצת המקור ס"ל דתמוה לטהר אף להמקילים בעקירת המקור ודלא כסברת הבאר יעקב. אך מ"מ הנה כ' הנ"ב שם בשם הרופאים דעקירת המקור עצמו אינו שכיח כלל אפי' לעתים רחוקים. אבל מן הפרוזדור יורד למטה כו' וא"א ליתן לזה קולא יותר ממכה שאין אנו יודעים אם מוציא דם עכ"ל. ולפ"ז בנד"ז ג"כ יש לומר שזהו גרירט של הפרוזדור. וא"כ כיון שיש לה וסת ומוצאה. כן שלא בשעת וסתה ורק במקום א' יש להתירה מתרי טעמי הא' ע"פ דעת רמ"א סי' קפ"ז סעיף ה' בהג"ה שכ' ואז יכולים לתלות שלא בשעת וסתה כו' וכ"ד הב"ח וכ"פ בשו"ת אמונת שמואל סס"י נ"ז שחלק על הט"ז שהחמיר בזה. הב' גם להט"ז וש"כ המחמירים בזה בלי ז"נ היינו בסתם מכה שא"י אם מוציאה דם וליכא הוכחה אחרת שמהמכה בא. אבל בנד"ז דאיכא הוכחה טובא שממקום זה בא היינו מה שאינו מוצאה כ"א ורק במקום זה הא' לבד. א"כ היינו הא דמהרא"י סי' מ"ז ובש"ע סי' קפ"ז סעיף ז' לפ"ד הנ"ב סי' מ"ו והנמשכים אחריו דמיירי שידוע שיש לה מכה בא"מ אלא שא"י אם מוציאה דם דבעלמא אין לטהר ע"י מכה זו כיון שא"י אם מוציאה דם. הכא ע"י צירוף הוכחה זו שמוצאה רק במקום אחד מטהר אותה ואף שמשמע מדבריו שם סי' מ"ו דלא ברירא לי' דהלכה כמהרא"י אפשר לא קאי ע"ז ע"ש בד"ה וא"ת ואכתי נימא. ועכ"פ בנד"ז שיש ג' צדדים להתירה הא' שיש לה מכה וא"י אם מוציאה דם ר"ל אם הוא גרירט מעט כדברי המילדת הב' שמוצאה רק במקום א'. הג' שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה א"כ יש להקל:
ואם ניחוש שמא אינה גרירט כלל וא"כ אין לה מכה כלל ומה שמוצאה רק מצד א' י"ל שמא עכ"ז מהמקור ההוא שנטה מעט מזער לצד זה גם זה אין לחוש כיון שמוצאה רק ע"י בדיקה לבד רגלים לדבר שע"י שהעד דוחק באותו מקום יוצא משם טיפי דם. ומ"מ למעשה לא סמכתי ע"ז כלל מטעם שכתבתי בתשו' בדין עקירת המקור. רק הוריתי שלא תבדוק א"ע כלל שלא בשעת וסתה רק לפעמים תקנח א"ע מבחוץ בכותלי בית הרחם וכמ"ש כה"ג בהגמי"י פ"ד בשם מהר"מ. וכיון שאינה מרגשת מהכ"ת תתחייב לבדוק א"ע כיון שמן הדין י"ל דאף שתמצא טפה דם טהורה מטעם הנ"ל ע"כ מוטב שלא לבדוק. מה גם כי הקינוח ג"כ חשוב בדיקה לדעת הנ"ב סס"י מ"ו אף שכ"כ רק להלכה ולא למעשה. מ"מ בנד"ז יש לצרף זה ג"כ. אמנם אחר עבור ימי וסתה צריך שיהיה לה ג' בדיקות נקיים היינו בדיקה דהפסק טהרה ובדיקה א' ביום ראשון של ז"נ ובדיקה א' ביום ז' של הז"נ ואח"כ לא תבדוק א"ע כלל כ"א בקינוח לבד סגי:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור